היא באמת אישה מסכנה לדעתי, אבא שלי בוגד בה ומתייחס אלייה לא בכבוד והיא יודעת את כל זה ועדיין בוחרת להמשיך לחיות ככה ולרצות אותו ולהוציא את כל התסכול עליי! היא אישה לא מאושרת ובאמת יש לה כלכך הרבה תסכול בפנים וכל משהו קטן שקורה היא ישר יורה חצים, מקללת בלי סוף ודואגת להוריד לי את הביטחון כמו ״ילדה מכוערת״ ״מטומטמת״ ״לא סובלת אותך״ ״יש בך רוע״ איך לעזעזאל אמא יכולה להגיד את זה לבת שלה??? היא אמורה להיות המקום המלטף! המרים!!! ואני ממש לא מתרגשת ממנה, אני מספיק בטוחה בעצמי. אחותי גם יודעת את כל זה אבל היא מרחמת עלייה אז היא יותר שוקלת מילים כדי לא להקשות עלייה, אבל אני לא מוכנה יותר ואני אומרת לה את האמת בפרצוף ובגלל זה כלכך קשה לה איתי, אבל אני לא מוכנה יותר לטאטא את האמת מתחת לשטיח. היא בוחרת להיות אומללה ולהשאר בזוגיות לא בריאה (ואני מבינה שזה קשה ויש תלות- באמת אני מבינה! אבל איך אפשר לעזור לבן אדם שלא עוזר לעצמו? שלא חושב על הילדים שלה שחיים בבית כזה) שגורמת לה להיות אישה אומללה שרק מחפש להאשים ולהתעצבן במקום לעשות לעצמה ולסביבה שלה טוב. אף פעם היא לא אמרה לי אני אוהבת אותך או חיבקה אותי, אני מרגישה כבר ״חסרת רגשות״ כלפי אמא שלי. ואני בן אדם מלא אהבה ורגש לאנשים. אני אוהבת עמוק מאוד. ועצוב להגיד את זה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות