למה הוא התהפך ככה?

אני חושבת הרבה על קשר שהיה לי כשהייתי בחורה צעירה.
התחלנו לצאת כשהייתי בת 16 והוא היה בן 18. הקשר נמשך עד שהייתי בת 19 והוא 21, עם הפסקה אחת באמצע.
במשך השנה הראשונה אני חושבת הבחור היה מאוד רומנטי, דואג, תמיד נמצא שם. אין לי מילה אחת רעה לומר. הוא הבין את כל הקשיים שלי, תמיד הקשיב, תמך, תמיד היה אפשר להתקשר בכל רגע ומתי שקשה, גם אם זה באמצע הלילה.
הוא היה סופר רומנטי וסופר מחזר, לא הייתי צריכה לבקש, הוא היה יוזם הכול בעצמו.
זכור לי מקרה חמוד שבו יום אחד רדף אחרי כלב משוחרר ברחוב והוא טס במהירות על כדי להגן עליי ולצעוק על הבעלים.
הוא פשוט היה הגבר המושלם מהבחינה הזו שתמיד אפשר לסמוך עליו, להרגיש מוגנת ובטוחה. החבר הכי טוב שלי.
עד היום כשקורה לי משהו רע יש לי מן אינסטינקט מפגר כזה לרצות להרים אליו טלפון למרות שעברו 8 שנים...

הייתה לנו הפסקה בקשר כי הרגשתי שהוא מתנהג אליי בצורה שתלטנית ופרימיטיבית וחשבתי שכנראה יש יותר טוב בחוץ.
בהפסקה שלנו יצאתי עם מישהו אבל זה לא היה זה.
לבסוף חזרנו, אבל כמובן שהדברים לא השתפרו והוא גם הפסיק להיות אותו בחור דואג כמו שהיה.
אני זוכרת שהיה לי מאוד קשה בצבא, אמנם לא שירתתי בתפקיד קרבי אבל היה לי תפקיד תורם ומשמעותי מאוד, עבדתי במשך 12 שעות, עשיתי המון שמירות, והוא מנגד היה משרת בתור ג'ובניק בתנאים הכי מדהימים שקיימים. מעולם לא ראיתי תנאים שכאלו.. היה יוצא מתי שבא לו, הולך לאכול בחוץ וחוזר, קשר מעולה עם המפקדים, אם היה נשאר לישון בבסיס אז המקום שישן בו היה נראה כמו בית מלון. הוא גם הצליח לעבוד תוך כדי השירות הצבאי.
שמחתי בשבילו אבל הבנתי שדווקא בגלל זה, מה שעובר עליי פשוט לא מעניין אותו.
הוא לא הבין את הקושי שלי, הוא לא הבין מה זה עבודה של 12 שעות ביום שאני חוזרת גמורה הביתה ולא יכולה להזיז את הרגליים, הוא לא הבין מה זה שמירות כי הפעם האחרונה שהוא החזיק נשק הייתה בטירונות. הוא לא הצליח לתמוך בי כמו שרציתי כשהמפקדים שלי התעללו בי. הם פשוט עשו לי את המוות (הגעתי למצב שקבלתי את אחד מהם).
הרגשתי שהוא פשוט מזלזל בקשיים שלי או שפשוט לא אכפת לו.
באחת השמירות הוא הגיע אליי לבסיס כדי להביא לי אוכל שאמא שלו העבירה לי, ירד גשם, אני התקשרתי לקצין תורן כדי שיפתח לו את השער אבל כנראה שהוא התעכב. החבר נכנס למגורים והיה קצת רטוב ומיד התעצבן עליי שהוא עמד בגשם ושהוא רוצה ללכת, כאילו שאני אשמה במשהו.

אני מנסה להבין, איך מהבחור הכי דואג וטוב בעולם הוא הפך להיות כל כך לא אכפתי ולא תומך.
האם לדעתכם זה בגלל שחווינו הפסקה בקשר אז הוא איבד עניין או כעס?
האם זה בגלל שהוא הרגיש שהוא השיג אותי או משהו כזה והתחיל לקחת אותי כמובן מאליו?

אני יודעת שזה כל כך מיותר שאני מתעסקת בזה ושזה לא ישנה שום דבר, אבל אני פשוט לא מבינה איך בנאדם יכול להתהפך ככה...