אני עוברת תקופה לא ממש רגועה, לא שחס וחלילה קרה משהו רע.
אני פשוט מרגישה שהאופי שלי פשוט נעלם. אני חיה מבחוץ אבל מבפנים אין כלום.
אני בחורה בת 24, כרגע עובדת (מהבית) ואתחיל ללמוד (מקווה מאוד) באוקטובר הקרוב.
אני מרגישה לבד חיי החברה שלי לא מי יודע מה מעניינים לא שתמיד היו, אבל עכשיו עוד יותר אני מרגישה שאני בודדה.
ולגבי זוגיות, אני לא מוצאת את עצמי בזוגיות. אני באה מעדה בוא נאמר, שמאמינים בעולם של פעם
שזה אומר יותר במשפחה שלנו, שבחורה בגילי צריכה כבר להתחתן.
אני רוצה קודם כל להתאהב ולהיות בזוגיות ואז אולי לחשוב על חתונה, לא כל דבר בחיים זה חתונה.
יש איזה בחור שהמשפחה שלו אהבה אותי ופנתה לקרובת משפחה שלי בשביל שידוך.
באמת באמת, שהבחור בסדר לגמרי, אבל אתם יודעים יש עניין של טעם והוא לא הטעם שלי מכל מיני סיבות.
אני אומרת למשפחה שלי שאני לא מעוניינת והם מפעילים עליי לחץ ריגשי.
הביטחון העצמי שלי הוא נמוך גם ככה. כמובן שהאופי שלי הוא קשה ואני כן יודעת לעמוד על שלי במקרים מסוימים.
אבל אני מאבדת את עצמי לאט לאט.
הרשתות החברתיות האלו, בכלל גמרו אותי. אני חייבת תמיד להעלות תמונות, להיות יפה, מעניינת. אבל די אני מרגישה כבר כלכך מאולצת.
משם כלום לא באמת אמיתי, ומי שמתחיל איתי שם ורוצה להכיר אותי בסופו של דבר רוצה רק יופי ואת המראה החיצוני.
ושוב לא הייתי בלחץ על זוגיות, עד שבאה המשפחה והצליחה להעמיד אותי בקו הלחץ!
בא לי להיות קלילה ולהיות מאושרת בזכות עצמי.
אני יודעת שאני מאוד מבולבלת, אבל אני מרגישה שכולם מפעילים עליי לחץ.
מה עושים? מה הטיפים... אני באמת מרגישה שאני לא חיה ולא מעזה ולא נהנת.
והפנטזיות שלי? הם תמיד יישארו פנטזיות.
אני חיה בכלוב ככה אני מרגישה לפחות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות