סיימתי היום את כיתה י״ב יום מרגש לכאורה שאמורים לחגוג בו סיום של 12 שנות לימוד חובה במערכת החינוך.
במהלך 12 השנים רכשתי חברים פה ושם, היו לי חברים ביסודי, בחטיבה ותיכון אבל הם היו חברים לכיתה ולא יותר מזה. תמיד מערכות היחסים לא שרדו מחוץ למסגרת הלימודית וכמעט ולא יצא לי להיפגש עם חברים מחוץ לשעות הלימוד. לפיכך מערכות היחסים לא שרדו, הקשר שהיה לי עם החברים שהיו לי בחטיבה נותק לחלוטין ב20 ביוני, אף אחד לא טרח לשמור איתי על קשר למרות שניסיתי.
היום סיימתי י״ב, במהלך התיכון לא הצלחתי ליצור הרבה חברויות והתקופה הייתה קשה במיוחד גם בגלל הקורונה. יש לי חבר אחד שאני אולי אצליח לשמור איתו על קשר, אנחנו מדברים בעיקר בטלפון לא יוצא לנו להיפגש כמעט בכלל. אני מרגיש בודד בחיים, אל תחשבו שאני איזה סוציומט, יש לי ביטחון עצמי נמוך ואני מתקשה מאוד ליצור חברויות.
ידידה/ידידות אין לי בכלל, בטח שלא חברה…
עוד כחודשיים אני אמור להתגייס, הצבא עשוי להוות עבורי הזדמנות נוספת ליצור חברויות בתקווה שישרדו לכל החיים.
עכשיו יש לי חודשיים שכמעט ואין לי מה לעשות בהם, אני לא יודע איך ליזום מפגש חברתי כלשהו. אני מרגיש מאוד מדוכא, לפעמים עוברות לי מחשבות כמו; מה התכלית שלי בחיים האלה לעזאזל? אני תלמיד טוב בסך הכל יש לי ציונים גבוהים ואני שואף ללמוד רפואה בעתיד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות