מתוקף תפקידי אני צריך להעביר מספר שיעורים מצומצם בבתי ספר בארץ.
רוב בתי ספר של משרד החינוך שהייתי בהם זה לחינוך "ממלכתי" רגיל. בני נוער, כמו שאתם מבינים. רעש, "דיבור נגוע", פירסינג, ריח של סיגריות.
עד שהעברתי שיעור באולפנה. זה היה פשוט וואו!!! כאילו הרגשתי שהגעתי לכיתת חיילות מחוננות. לא שהן כולן היו גאונות, הפוך: הן לא ידעו כמעט כולם בתחילת השיעור. אבל יש להן הרגלי למידה חדים ורצון אמתי ולא קטן לקבל ידע. במקום חילונים שאם לא מבינים אז עושים רעש, פה הבנות הרימו יפה את היד וביקשו לקבל הסבר. משמעת למידה מטורפת, תרבות, חינוך. לקראת סוף השיעור קיבלתי סיפוק כזה שברצינות חשבתי לרדת להיות מורה באולפנה.
הבנתי שאני רוצה בסופו של דבר להתחתן עם אישה שהגיעה מהתרבות הזאת. לא בגלל הדת (אני חילוני 100%. אוכל חזיר, נוסע בשבת), אלא בגלל אותם הערכים של "רודף תורה", משמעת (לא צועקים כמו מפגרים), ערכי משפחה. לא בחורות שמעשנות, שותות ועושות מין מזדמן עם אנשים אקראיים. הבחורות שם הן בנות נוער ישראליות רגילות לחלוטין, חוץ הקטע שאין להן חוצפה,ישראלית כעס וגסות רוח. במקום זה יש צניעות, סקרנות לידע וקווים אדומים.
בעיה היא כמובן שלרוב בחברה הדתית (גם אם לא חרדית) נשים מתחתנות בגיל מאוד צעיר ואני נחשב לסוג של "זקן" לחתונה. וגם העניין שאני בסופו של דבר חילוני ומבחינת משפחה שלהם זה יהיה סוג של "מכה קשה". אני יהודי בדם, אבל באמת שערכי הדת עצמם לא משחקים תפקיד עבורי. אין לי בעיה עם חגים כי זה חמוד לאכול סופגניה. אבל לא רואה את עצמי קורא "מודה אני" בבוקר. לא יקרה.
אז אולי הרעיון שלי הוא סתם חלום בלי היגיון? זה שראיתי איך הבנות במגזר הדתי "נראות במציאות" לא באמת אמור להזיז לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות