אני כותב כאן כי אני פשוט חייב לפרוק. אמא שלי היא אמא נהדרת אבל היא פשוט אישה קשה ומביאה אותי לפעמים למצבים נפשיים נוראים.
נתחיל מזה שהיא רוצה שאני אחיה את חיי כפי שהיא הייתה רוצה, היא לא מפסיקה לדבר איתי על זוגיות ולדחוק בי להביא בת זוג, ואני פשוט לא רוצה!! טוב לי ככה, כשאני רוצה משהו מזדמן אני מוצא ובאמת שטוב לי, שיא הכנות! אבל היא מתעקשת שיש לי בעיות, שאני מפחד מזוגיות (למרות שכבר הייתי במערכות יחסים) והכי נורא - לפעמים היא פשוט מנסה להוציא אותי מהארון למרות שאני בכלל לא הומו. בכל הזדמנות אפשרית היא מקניטה אותי ״אולי אתה הומו?״, ״זה בסדר אני אקבל אותך, רק אל תחיה בסתר״ וכבר הבהרתי לה עשרות פעמים שאני לא, וזה הוביל פעם אחת אפילו למריבה (מה שגרם לה להשתכנע שאני הומו כי אני מתעצבן מזה, אז זה סימן שזה אמת וכו׳) כל פעם היא פשוט חוזרת על ההקנטות האלה שוב ושוב. אני מאבד את זה.
היא עושה סצנה על כל דבר קטן, פעל אחת הערתי לה שהיא לא סגרה מכסה כמו שצריך, יצא לי משהו כמו ״מה יהיה איתך? בסוף משהו יישפך כי את לא סוגרת מכסים״ ובתגובה היא התעצבה ואמרה מילים הזויות כמו ״בחיים לא השפילו אותי ככה, אתה כל הזמן מקלל אותי״ ופשוט לא דיברה איתי כמה שעות והלכה להסתגר בחדר תוך טריקת הדלת בזעם. (אפילו אבא שלי היה המום).
כנ״ל כשהיא מדברת איתי על ילדים, שאני לא רוצה כרגע, והיא בטוחה שיש לי בעיות ושאני הזוי.
אין לי כוחות כבר, באמת! אני לא מתעמת איתה כי היא אמא שלי ואני לא רוצה שזה יצא משליטה ונגיע לכדי פיצוץ, פלוס אני גר בבית (לצערי) כי אני סטודנט והמשכורת שלי רחוקה מלהספיק לעבור לגור לבד או אפילו למעונות או שותפים. (אני לומד 4 ימים בשבוע ועובד ב3 הנותרים).
מה עושיםם?? עוד מישהו שמזדהה?
היא באמת אמא טובה ונותת לי מעל ומעבר ובחיים לא חסר לי כלום, אבל פשוט קשה לי לחיות איתה באותו בית. אני בולע את הצפרדע כל יום מחדש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות