קשה לי בחיים אני פשוט כל כך שונאת את המקום שאני נמצאת בו: אני שונאת את העיר שלי; אני גרה בעיר מעאפנה שמרוחקת מכל מקום, שאין בה שום מקום שאפשר לבלות בו; אין מוזיאונים/ גן חיות/ פארקים/ מסעדות/ לונה פארק, מאז הקורונה אין בכלל הצגות/ סרטים, בקושי רק יש קאנטרי וקניונים, עיר שומעמת; בקיצור עיר עם אווירה כמו של בית אבות , עיר קטנה שכולם מכירים את כולם ואין שום דבר חדש,
גם החינוך שיש בעיר שאני גרה בה נמצא:"בתחתית" המורים שיש לנו מורים גרועים,
אין שום השקעה, וכשצריך עזרה אין עם מי לדבר וצריך תמיד לקחת מורה פרטי, והנימוק לכך: "שאין תקציב", לפעמיים רק מתי שיש מבחנים עושים "רושם"- עושים לנו תגבורים
עוד חודש נגמר החופש ואני שוב יצטרך לחזור לבית ספר שלי, ופשוט לא טוב לי בו; גם החינוך " על הפנים", ואין לי חברים בכלל כבר הרבה זמן ; מפני שכל הילדים שאני מכירה, מהכיתה/מהשכבה צבועים, ונצלנים..
עכשיו בקושי יש לי רק "חברה" אחת שהיא מהשכונה אבל בקושי אנחנו נפגשות בגלל שגם היא ילדה נצלנית, ופשוט אני כביכול לעיתים רחוקות נפגשת איתה רק כדי לא להיות לבד
חשבתי על האופציה הזאת אם לעבור בית ספר, אבל בסוף החלטתי שלא, כי פשוט אין טעם כי שמעתי מהורים שלי שאנשים שעובדים איתם בעבודה, אמרו להם שגם שהילדים שלהם שלומדים בבתי הספר האחרים שגם שם על הפנים..
כל הבדידות שאני חווה בשגרה- שאין לי חברים בכלל בבית ספר, כשרוצים לצאת לבלות ואין שום אופציות והכל רחוק, זה קשה כי לא כיף להיות בודד
אני בסך הכל רוצה שני דברים שיהיו לי חברים, שהחיים שלי לא יהיו משעממים, וללמוד במקום טוב
בקיצור כל התקופה הזאת שעד שאני יסיים את הבית ספר לא הולכת להשתנות: כי רק בעוד שנתיים המשפחה שלי עוברת לגור בעיר טובה ונורמאלית, ואולי בתקופה של הצבא אני יצליח להכיר אנשים חדשים ויהיו לי חברים, ואחר כך אני ילמד באוניברסיטה טובה
הבעיה שכל זה הולך לקרות רק בעוד שנתיים
אני יודעת שאין כרגע מה לעשות עם המצב, הייתי חייבת לפרוק.. איך להתמודד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות