היי אז אני בת 17 כל החיים שלי אני מרגישה לא קשורה אני תמיד הייתי ילדה ביישנית שאין לה הרבה חברים בכיתה ז -ט היו צוחקים עלי שאני לבד בהפסקות ועכשיו שסיימתי תיכון אין לי באמת חברות אני רואה אצ אחותי בנות דודות שלי שהן כל הזמן יוצאות ולנ פשוט אין עם מי לצאת אין לי חבורה שאני נמצאת בה יש לי חברה מכל מקום אבל היא לא חברה הכי טובה
אני תמיד מנסה לדבר ולהתחבר אבל משהו תמיד בקטע החברתי ולמצוא חברים אף פעם לא הלך לי אני כן עשיתי ועושה עבודה על עצמי כל הזמן ולמיד מחפשת מה אני עושה לא נכון אני באצת יותר פתוחה ויותר הכל אבל מאד מפחדת שאני לא אמצא חברות בצבא שיהיו חברות שלי לחיים זה מפחיד הלבד הזה למרות שגני מאוד אוהבת את הלבד שלי הרבה מאוד פעמים אבל כן באלי לצאת לפעמים ולהנות מהחיים זה צובט לי בלב שהסביבה שלי המשפחה האחים והדודים כל הזמן יוצאים מבלים מספרים סיפורים על חברים ורק אני שותקת כי אין לי ואני לא יוצאת זה כואב
גם בשנתיים האחרונות אני לא מרגישה קשורה למשפחה שלי בנות דודות שלי דיברו לפני שנה וחצי עם חבורת ילידים באוס פרטי וגיליתי את זה רק אחרי חצי שנה הן הסתירו את זה ממני
גיליתי את זנ כי חברה של ההורים העלתה לקלאוז שלה את הבנות דודות שלי ועוד מישהו שהן מדברות ושאלתי אותה מי זה ואז היא אמרה לי הן היו פאקינג מסתירות את זה ממני לא סיפרו לי כלןם ושום דבר אני יודעת שלא הייתי קמה בשלוש ארבע בלילה לדבר עם ילדים שאני לא מכירה אבל לפחות לשתף ולא לשים אותי בצד ושסיפרצי את זה לאמא שלי היא פשוט אמרה לא נורא בקטנה זאת אשמתך את מביאה את זה על עצמך כנראה את לא רצו לספר לך כי את היית אומרת להן להפסיק לדבר איתם מה שלא הייתי אומרת אבל לפחות לשתף ולא לשים אותי בצד הן התקרבו ממש פתחו קבוצה של שלושתן לבד ועוד קבוצה עם הילדים ואני לא שם כואב לי שגם במשפחה אני לבד ניסתי לדבר איתן אבל הן ישר התגוננו
לא יודעת מה לעשות אני מתחילה לאבד תקווה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות