אין לי חברים בכלל, אפילו לא אחד. אני לא יוצאת עם חברים/בסופ"ש/לדייטים, כמעט ולא מדברת עם אף אחד בוואטסאפ..
בהתחלה ניסיתי לשנות את המצב אבל מהר מאוד הבנתי שחלק גדול מהבדידות שלי זה גם רצון. אני עובדת 4 פעמים בשבוע, מתאמנת על בסיס יומי (וזה לוקח זמן, והרבה), מטפלת בכלב לבד (שזה אמנם נשמע מצחיק אבל כל יום צריך לסרק אותו, לטייל איתו לפחות 20-15 דקות פעמיים ביום, להאכיל...), לומדת לשיפור בגרויות, עוזרת בבית ובשעה 19:00 אחרי יום ארוך של לימודים/עבודה, התנחמדות ללקוחות, מטלות, וכושר בערב אני כבר מותשת והדבר היחיד שבא לי זה לקרוא בספרים שלי ולראות נטפליקס וממש לא להתחיל עוד חלק של היום. ניסיתי להכיר חברים ברשתות חברתיות אבל כל פעם שקבענו לצאת ביטלתי כי פשוט הדבר האחרון שרציתי אחרי יום ארוך היה להתחיל להתארגן, לנסוע, ולהפגש עם אנשים והעדפתי לשבת בבית. בנוסף, המצב של הקורונה מאוד מדאיג בארץ וגם יציאות עולות כסף ואני מעדיפה להשקיע בדברים כמו מותגים ומותרות מאשר לבזבז על יציאות.
אציין שכל הניסיונות שלי לחברויות/קטעים רומנטיים בעבר היו מאוד לא מוצלחים בלשון המעטה והמון אנשים שהיו קרובים אליי עזבו בצורה לא נעימה או מכבדת אז יכול להיות שיש לעבר השפעה על ההווה.
המצב שלי כלכך נורא? אני אצטער עליו בעתיד או שאני במצב בסדר רק פשוט לא חברותית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות