מרגישה שאני קורסת, לשנות את החיים שלי?

היי ותודה שנכנסתם :)

אני בת 16, תלמידת תיכון בשנה משמעותית מאוד, עמוסת בגרויות.

עובדת רצוף כבר למעלה מחצי שנה- עבדתי בתור מארחת במקום אחד, לאחר מכן הייתי אחמש"ית פלור שלושה חודשים, ועכשיו אני מנהלת משלוחים של מסעדה ידועה.
יש לציין שאני בעלת מוסר עבודה גבוה, העבודה היא מקום הבריחה שלי מבית לא פשוט שבו שני הוריי לא יציבים מבחינה נפשית, ואין לי קן משפחתי בטוח.

לשני תפקידי הניהול הגעתי בדרך לא דרך. פשוט הגעתי לריאיון עבודה, הבוסים שמעו אותי והחליטו שהם רוצים אותי כמנהלת ולא כשום דבר אחר.

ניהלתי פלור של בית קפה מרשת ידועה במשך שלושה חודשים. עבדתי כל יום במשך שעות ארוכות.
כל שישי, כל שבת. לא היה וויקנד שהייתי בו בבית.

הקפה היה הבית שלי. הכרתי שם עמיתים לעבודה ויצרתי אינטראקציות חברתיות, בחורים התחילו איתי (ואפילו יצאו לי כמה דייטים), דבר שהיה חדש לי מאוד- בעקבות משקעי העבר פיתחתי חרדה חברתית, ולא משנה כמה בתי ספר עברתי, לא הצלחתי להשתלב ולהתערות בחברה.

הייתי מתחילה משמרת בקפה בחמש אחר הצהריים ומסיימת בשתיים בלילה. אלה היו השעות הכי יפות שלי ביום.
נהניתי לדבר עם הלקוחות, להגיש להם אוכל, להכיר אותם. הרגשתי שאני על קרוסלה של רגשות חיוביים שמילאו את לבי באנרגיה.

יום בהיר אחד בעל הבית, שהיה יקר ללבי מאוד, הודיע שהוא סוגר את המקום. הקורונה מוטטה אותו לגמרי.
הוא החליט למכור את הנכס לבעל עסק שהיה סמוך לשלנו. הקפה הפך למסעדה, הגיע צוות חדש פרט למנהלת אחת שנשארה עוד מימי הקפה.

מישהי מהצוות החדש התחיל לאחמש איתי ביחד את המסעדה. מדובר בבחורה בת 30 שתיעבה אותי מהרגע הראשון שראתה אותי ללא סיבה מיוחדת. עד היום אני לא יודעת למה.

היא המאיסה עליי את חיי עד שהתפטרתי. לא יכולתי יותר. היא הייתה משפילה אותי, מתנכלת לי ועוקצת (גם מול מלצרים ולקוחות).

ידעתי שאני לא יכולה להישאר ללא עבודה.. ברגע שיש לאדם כסף ותעסוקה- הוא כבר לא יכול בלעדיהם.

חשוב לציין שמעבר לפעמיים שלוש בשבוע בחדר כושר- אין לי כלום בחיים.
לא משפחה גדולה ולא חברים.

בדרך לא דרך שמעתי שמחפשים עובדים במסעדה שממש סמוכה לי לבית (מרחק הליכה).
הלכתי לריאיון עבודה כמארחת. את פניי קיבל בעל הבית ששמע אותי ואמר "את לא תקבלי 30 שקל לשעה בתור מארחת בזמן שאת יכולה לנצל את כל הכישורים שלך בתור מנהלת".
וככה התגלגלתי להיות מנהלת המשלוחים של המסעדה.

אני כבר חודשיים שם, ולא כל כך טוב לי למען האמת.

הוטרדתי שם מינית כמה פעמים- הבוס עזב לפני זמן מה ואת מקומו תפס אדם חדש, אבל עדיין יש לי טראומה מפעם אחת שהקודם הוריד אותי למחסן מבודד כדי “להביא מלאי" ופשוט נגע בי ונצמד אליי מבלי שהסכמתי. גם "לא" לא הייתי מסוגלת להגיד. פשוט קפאתי. שפת הגוף שלי שידרה שלא רציתי.
היה שם חשוך ומפחיד. ורציתי שהאדמה תבלע אותי.

אזרתי אומץ וסיפרתי לאמא שלי, שאמרה לי להבליג כי העבודה קרובה לבית וזה מוריד מאבא שלי את הטרטורים של להחזיר אותי מהעבודה (אחרי 12 כבר אין אוטובוסים)….

מעבר למה שציינתי, גם עכשיו המנהל שמעליי (לא בעל המקום) הוא אדם לא פשוט ואפילו רע.
אני מאוד אחראית ומגיעה לכל משמרת שאני קובעת (עובדת בין 6-10 משמרות בשבוע! במהלך תקופת החגים עבדתי לפני ואחרי הצום, ערב סוכות, כל חופשת ראש השנה), אבל לפני כמה ימים לא הרגשתי טוב במהלך משמרת כפולה, והבן אדם פשוט לא נתן לי ללכת הביתה. גם כשהיה לי חום וגם כשהרגשתי שאני עומדת להתעלף - לא עניין אותו. נשארתי לעבוד במשך 11 שעות.

אני עובדת עם קופה והיו לי שני חוסרים השבוע. כבר מתחילים לטפטף לי שאצטרך להשלים את זה מכיסי, ואני לא חושבת שזה משתלם לי כאדם שעובד מאוד קשה.

בלב הדילמה של האם להמשיך או לא, קיבלתי הודעה מהמנהלת הקודמת של בית הקפה (שהמשיכה גם למסעדה) שאמרה לי שהאחמש"ית שהזיקה לי פוטרה ושיש לה משרה פנויה בשבילי כמארחת.

אהיה כנה.. אני לא יודעת מה לעשות.

מצד אחד- אני מרגישה שחוקה ברמות מהעבודה הנוכחית שלי. אני עובדת כמו מטורפת ואין לי חופשים או פריבילגיה לחופשים כי כוח האדם אצלנו מצומצם ואף אחד לא מוכן להגיש משמרות בסופשים. אני לא מסתדרת עם כמה אנשים בעבודה עד רמה של מיאוס שמקשה עליי מאוד. ואני מרגישה שאין לי תנאים סוציאליים הוגנים (לא משלמים לי שעות נוספות, אין לי חופשות מחלה ובאופן כללי המנהל יורד עליי ועל העבודה שלי למרות שבסופו של דבר אני זו שמחזיקה את המשלוחים).

מצד שני, אני מרוויחה 8,000 ש"ח בחודש (לא גלובלי), והעבודה קרובה לבית. אני לא צריכה לבקש מאבא שלי שיקח אותי (הוא היה לוקח אותי לעבודה הקודמת וכל הדרך היה כועס עליי ומקלל אותי. אוטובוס בלילה לא בא בחשבון כי נגמרים הקווים ולא יהיו מוכנים לממן לי מונית).

מתאים לי להיות מארחת עכשיו. זה יפנה לי זמן לאימונים שקצת הזנחתי ואני עדיין אוכל לעבוד בשפיות, לפגוש אנשים, להיות מעורה במקום שאני כבר מכירה.
אבל המשכורת תרד ביותר מחצי לדעתי..

אני מאוד מבולבלת, ועייפה, ומותשת, וקורסת! כל כך.

את ההורים שלי אני לא כל כך מעניינת ולכן אני לא שואלת אותם כי התשובה שלהם תהיה תלוית אינטרסים שלהם. בוחרת לשאול גורם ניטרלי.

מה דעתכם?

מקווה לקבל תשובות כנות מעומק לבכם וחוכמתכם. תודה על שקראתם אותי.