פריקה קשה, מצב הזוי, בדיכאון כבד

לילה טוב חברים וחברות, מה שלומכם?
אתחיל בכך שאני מרגיש שאכזבתי את הורי, שהשקיעו בי כל כך, זה לא שחלילה פגעתי באחרים, אך כרגע המצב שלי לא נראה מזהיר מבחינת לימודים.
אני בן 25, בזמנו סיימתי תיכון במגמה מדעית עם בגרות בינונית, מחצי שנה לפני השחרור ועד לפני שנה בדיוק פשוט עבדתי ועבדתי, במפעלים, מועדפת, לא יצאתי לטיולים מלבד לטייל מדי פעם במתחמי קניות (לא בזבזן אלא יותר בתור הליכה) עושה ספורט קבוע ובכושר מצויין מאז שאני זוכר את עצמי (אפילו בשיאי כרגע), לא במערכת יחסים כרגע אגב, תוך כדי למדתי לבד ושיפרתי בגרות והתקבלתי למכינה באוניברסיטה, מאותו רגע מבחינתי פתחתי דף חדש, ראיתי את הלימודים כדבר קדוש, באמת, קדוש, ושזה הייעוד שלי, (לא שלא למדתי לפני אבל מקווה שהבנתם), "קישרתי" סימבולית את הספרים והספריה שאני לומד בה לייעוד שלי, לצערי נכשלתי שם בשני מבחנים ונאלצתי לעזוב בתחילת סמסטר ב') הפסיקו לי את המלגה, למדנו בערך עד 4-6 כל יום ולקחתי לפעמים שעתיים שלוש הפסקה לאחר הלימודים והתכוננתי אחר כך לרוב עד 12 (אני עדיין דופק את הראש ואומר "יכולתה להשקיע עוד יותר למרות שלקח לך זמן להתרגל לשבת רוב היום על הכיסא!"), נכנסתי למשבר קיומי (מה עוד אפשר לצפות מאדם שחושב יותר מדיי ובמיוחד על נושאים כמו משמעות הקיום?), אמרתי אוקי, אגש לשפר פיזיקה ומתמטיקה 5 יח', נגשתי ל6 שאלונים, מעריך שרק 3 עם ציון שיספק אותי יחסית והשאר כנראה שלא (נכשלתי) אז אוקי, אני כרגע נגש שוב לפסיכומטרי (קורס עצמאי) שוב אציין כי אני מעריך את הורי והם נותנים לי לשבת בבית ולהתכונן למרות שיכולתי מגיל 21 לצאת לשכירות, בדצמבר אגש למבחן,( וכרגע אוקטובר, זה בדיוק שנה מאז שהתחלתי מכינה). עכשיו, מה הזוי כאן?הדבר הבא יגרום לכם להגיד "אה, זה הזוי.." אולי לא מה שרשמתי עד עכשיו, אלא שבמקביל, היה לי הרגל מגונה, מאוד, מגיל 14 הייתי צופה בפורנוגרפיה, בתיכון הייתי צופה כל יום, אני אדם חילוני, אך קראתי ברשת שלפי היהדות צפייה בסרטים כאלו, ומתנצל על מה שאומר עכשיו, הוצאה של זרע לא בזמן קיום יחסי מין היא חטא נורא, וחלק אומרים שהיא "מטאמת" כל דבר שהיא נוגעת בו, עכשיו. בתיכון זה היה על בסיס יום יומי, במכינה פעם בשבועיים וכרגע פעם בחודש (השיא שלי בערך)ומנסה להפסיק לגמרי בעוד שלפני כמה ימים התפתתי לזה לצערי, עכשיו, זה נשמע הזוי, אך האדם פרפקציוניסט, שמעתי שרבנים (אני בכלל חילוני) שחלוקים על הטומאה שזרע של אדם יכול להעביר (אפילו דיברתי עם אחד שאמר שהיום אין לזה משמעות ושזה לא מעביר דבר לחפצים וכו' *לדעתו) גרם לי לחשוב שכנראה ומן הסתם שזה נגע בספריה שלי, או בספרים שלי, או גם וגם, ושהם אולי הפכו ל"טמאים" (זוכרים שאמרתי שאני רואה אותם הדברים חשובים ואפילו קדושים בשבילי?) וכל העניין של הלימודים לא יצליח לי בגלל זה, כי דבר,שלפי מה שהם אומרים אולי מטמא נגע בספריה שלי ובספרי לימוד שאני רואה בהם את הייעוד שלי וכביכול זה פגע בייעוד שלי, כן, הזוי גם כשאני רושם את זה (זה מן דפוס מחשבה כזה של "כדאי לא לקחת סיכון שזה נכון וזה חטא" אף על פי היותי חילוני ושקשה לי להאמין בדתות והלכות למרות שאני מאמין שיש בורא לעולם) , זה מפריע לי להתרכז בלימוד לפסיכומטרי, גורם לי לחשוב מחשבות אובדניות ("יותר לא תצליח ללמוד כמו שרצית מהספרים שקנית לעצמך" אני קורא בלי קשר ספרים לידע כללי), ושנכשלתי בחיים, וויתרתי על מערכות יחסים להזדמנויות רבות בגלל שניסיתי להתמקד בעבודה ולימודים, אפילו כמעט ולא יצאתי עם חברים, (אדם מופנם אך היו לי הרבה חברים ולא היה חסר לי) הדיכאון שלי פשוט כבד, אני חושב שבזבזתי שנה שיכולתי להרוויח כסף, ושבזבזתי את המאמצים של משפחתי ובעיקע בשנה זו (לרוב אני עוזר מבחינה כספית בבית, המצפון שלי לא יתן לי לעשות אחרת), אני מכיר את האופי שלי פה ושם, ויודע שאני מחפש להשתפר בקביעות, ובכל תחום, אך מחשבות אובדניות ו"טומאה" שאני לא יודע מאיפה היא באה ואם זה בכלל נכון, למרות שאפילו רב אמר לי שלא ושמגזימים עם זה, גורם לי למן מגבלה פסיכולוגית, זה מה שאני חושב) התפרקויות על העבר שלי שלא בטוח שהיה טוב יותר מציפות אותי, אני לא מצפה שיהיו כאן פסיכולוגים, אך אם למישהו יש עצה טובה בנוגע למצב בכללי, קלה או קשה, אשמח לקרוא אותה, לא משנה על איזה מהנושאים שרשמתי, תודה מראש.