היי, אני גרושה צעירה מאוד (אני דתייה בת 22)
התחתנתי עם אדם שלא אהבתי לא נמשכתי אליו וממש לא התאים לי, הוא היה אדם טוב בסך הכל, וכשנוכחנו שנינו שלא הצלחנו ליצור זוגיות ולהכנס לקשר נפרדנו בהסכמה מלאה, סלחנו אחד לשני בלב שלם והוא היום כבר נשוי לאישה אחרת.
אבל זה לא הפואנטה, מאז הגירושין הנכנסתי לתהליך שהתחלתי בתכלס רק בשביל להתנקות מהצלקת שהותירה בי מערכת הנישואין הקודמת אבל בעצם חשף לי שיש בי המון חלקים שיכולים להעיב על כל קשר שיהיה לי בעתיד, בעצם הגעתי למסקנה שאני קצת א-זוגית, זאת אומרת, אני מאוד חברותית ואוהבת אדם מצד אחד אבל צריכה אינסוף של שקט ושל לבד.
לאלהתחתן זו לא אופיצב בשבילי, להקים משפחה זה הדבר הכי חשוב לי בעולם וגם חשוב לי לעשות את זה עכשיו כשאני צעירה ובאיזה שהוא מקום גם ליישר קו עם כל מי סמביבי (יש לי חברות שהן כבר בדרך לילד שני) זה מאוד עלוב בסביבה שלי להיות גרושה או רווקה בגיל כזה.
אבל אני פוחדת נורא שכל קשר שאני אכנס אליו יכביד עלי מידי שאני ארגיש כל הזמן חנוקה ואבודה וארצה לברוח.
אני נורא פוחדת שהשנים יעברו ואני לא אמצא את האחד שלי, יצאתי בינתיים עם ארבעה גברים, ורק לאחד מהם הצלחתי להתחבר.
אולי אני מגזימה בכמה שאני מתעקשת להתחבר ולהתאהב באדם שאני רוצה להתחתן איתו?
כי אני חושבת שזה הדבר היחיד שיעזור לי להחזיק מעמד בקשר, אם אני אהיה מאוהבת.
מההמשך אני פחות פוחדת כי אני חושבת שככל שאני אכיר את הבן הוא כבר יהיה חלק מהחיים שלי ולא יפריע לי וחוץ מזה לכל דבר מתרגלים, אני פוחדת בעיקר מההתחלה.
אני ממש אבודה ומפוחדת,אם יש לכם משהו חכם לומר לי-בבקשה תאמרו...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות