יוצא לי לא פעם להרהר בכך.
האם ישנם פערים והבדלים מנטליים/ תרבותיים שקשה או לחלופין אפשרי וניתן לגשר עליהם?
מאז התיכון, לא חשבתי שאי פעם זה יקרה לי שוב.
אך מסתבר, שיש איזה בחור אתיופי במכולת הקרובה שעובד שם שהצליח למשוך את תשומת ליבי. בהתחלה, התייחסתי אליו כמו לכל שאר העובדים אבל אט אט פשוט נרקמה סוג של ידידות כזאת ביננו. הוא כל כך שונה משאר העובדים. על אף שהוא מדבר איתם וחבר שלהם אבל יש בן משהו אחר. הוא אף פעם לא הסתכל במבט חודרני ולא נעים,
תמיד מאוד נעים ורגיש ותמיד דאג לי והתעניין בצורה כל כך מתוקה.
המבטים שלו תמיד היו מתעניינים רגישים ונעימים. עם הריסים הבולטים שלו.
לאחרונה אני מוצאת את עצמי חושבת עליו הרבה..
מתרגשת ממנו ועושה דברים שאני עצמי קצת נבהלת מעצמי.
כמו לדוגמא פעם אחת שאמר לי שלום אז חייכתי והתחלתי לצחוק במבוכה ובהתרגשות.
או שנגיד פעם אחת שחייך לאחיין שלי והסתכל עליי אז קרצתי לו עין ורגע אחרי אני מה זה בהלם מעצמי. אני יודעת שהוא גם חושב ונמשך אליי אבל מסתבר שבאחת השיחות שמעתי שיש לו חברה. ואני לא בחורה שלוקחת גבר של מישהי אחרת...
בקיצור... אשמח שתתייחסו ל-2 הסוגיות.
תודה מראש(:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות