להתחתן איתה או לחתוך?

טוב זה ההתלבטויות הכי גדולה של חיי.
הייתי בבלרוס לפני שנתיים במסגרת טיול ונפגשתי עם כמה בנות מקומיות לריגושים זמניים כשעם אחת מהן התפתח קשר מיוחד.

היא היתה יפה מאוד ועדינה ומשהו בה תפס אותי. שוחחנו וטיילנו והסתבר לי שהיא ישראלית שמבקרת את המשפחה (סבא סבתא) שלה.
כשחזרתי לארץ היא חזרה גם אחרי כחודש והמשכנו לצאת. זה הפך לרומן סוער עם סקס והמון תשוקה.
למרות שזה התחיל כסטוץ בלי שום מחויבות, עם הזמן זה התפתח לקשר עמוק עם אמון הדדי. הפסקתי לצאת עם כל מיני יזיזות מזדמנות שהיו לי והפכנו לזוג מאוד אינטימי ורציני.

תוך כדי כל המסע הזה, השתניתי קצת.
רציתי להתמסד מבחינה זוגית ולהתחתן וגם במהלך התקופה הזאת התחלתי להתחזק דתית.
היא זרמה איתי ושאלה שאלות וכיבדה כל מה שעשיתי. יש לציין.
אבל אז כשחשבתי להציע לה, חשבתי עליי ועל הכיוון שלי וחשבתי עליה ועל הדעות שלה והבנתי שאני לא מעוניין להקים בית עם אדם שדתית חושב אחרת ממני, בגלל שאני לא מאמין בבית כזה.
זה מצב שבו כל אחד נמצא במקום אחר בחלק מהשיגרה היומית שלו וזה סלט מוחלט גם לחינוך של הילדים.

אז אזרתי המון המון כוחות וישבתי איתה לשיחה, שיחה רצינית שבו אני מסביר לה שאני רוצה להתחתן ושאני לא מאמין בבית שהקו שלו לא אחיד ואני רוצה להתמסד ואנחנו לא נתאים לזה.
היא לקחה את זה קשה, בכתה תמרורים ואני בכיתי איתה.. והיא ביקשה לעשות מה שצריך כדי שנמשיך להיות ביחד.
אמרתי לה שאנחנו צריכים לזכור שהתחלנו כרומן חד פעמי שהתפתח, אבל עכשיו כשהתגלגלנו לקשר של שנתיים ואני הפכתי לדתי, צריך לחשוב מה עושים בנידון.
אז היא אמרה שהיא תיהיה איתי בכל ההליך.

הוקל לי שהיא אמרה את זה.
אבל העניינים רק הסתבכו יותר. התברר לי שיש כנראה בעיה ביהדות שלה וזה כבר היה קו אדום בשבילי. אז היא פתחה הליך גיור ובאמת עשתה הליך שלם כדי שנוכל להתחתן.

עכשיו העניין הוא כזה.
היא מאוד מאמינה, רוחנית ומחוברת לעולם הרוח. אבל יש דברים שבתכלס מבחינה דתית קשה לה ליישם. התחלנו לשמור שבת כשרות ומה לא.. אבל היא מתלבשת עדיין אותו דבר. מחשופים, מכנסונים בקיץ, צמודים וכו' הלבוש זה חלק ממנה והיא מאוד אוהבת להתלבש.
עוד משהו שצריך לזכור והיא גם אמרה את זה, שהיא עשתה את הליך הגיור "בשבילי" ובשבילנו.
ולא בגלל שגילתה את "האור ביהדות" כמו שאומרים.

כל זה גורם לי לחשוב כל הזמן, כמה אני יכול לסמוך על זה שזה ישאר ככה? הרי זה לא מגיע מלהיטות ליהדות כמו שיש לחוזרים בתשובה.
זה נעשה כי היא מאוהבת.
אני גם מאוהב בה, אבל אלוקים נמצא מעל הכל והייתי רוצה ומצפה שהיא תעשה אותו דבר למטרה כזאת.
חשוב לי לציין לכל המקנטרים בתתי קטגוריה אתאיסטים זועמים ופמיניסטיות למיניהן, תחסכו ממני הטפות על דת ומסיסמאות פופוליסטיות על אהבה.
בעיניי בית שלא מושך לכיוון אחד אין לו עתיד. נקודה. אני לא מאמין ב"לכבד את השני" על ידי זה שבן זוג אחד דתי והשני לא. יש לזה המון סיבות וזה לא המקום לפתוח את זה.

ההתלבטות שלי היא כמה אני יכול לסמוך על התנהגות דתית שלא מגיעה באמת מאמונה אלא מגיעה מפחד לאבד אהבה?

לציין שיש לה פה ושם דברים שהיא גם לא מבינה ואפילו מרגישה דחיה אליהם ביהדות. כל כמה שאנחנו שומרים, אז למשל קשה לה מאוד הקטע של כיסוי ראש אחרי חתונה. ואני בהתלבטות מטורפת כמה זה רלוונטי לבסס בית דתי כשאשה לא מתחברת לדבר הזה.

ובכללי.. האם אני יכול לתת אמון בחיבור ובמסע הגדול הזה שהיא אמנם עשתה, אבל עשתה לא מתוך אמונה מלאה אלא מאהבה אליי?
ופרט קטן נוסף. אני יודע שיש לה חרדת נטישה ורמה מסויימת של תלותיות ואני בסדר עם זה.
אבל כמה מתוך כל ההליך הזה מושפע אולי גם מהסיבות האלה? מהפחד לאבד אותי..?

אני רוצה להתחתן איתה. אני אוהב אותה. אבל המתחים האלה כל פעם כשמגיע נושא דתי שקשה לה, מורידים לי וגורמים לי לדאוג מה מחכה לי בעתיד. מה האמון שאני יכול לתת להכל..?

האם זה יתפוצץ לי בעתיד בקול גדול?