אז ככה... אני ובן זוגי ביחד 5 שנים.. הוא מבוגר ממני בעשור
מתוכם גרנו ביחד שנתיים בדירת שותפים ובשנתיים האחרונות עברנו לדירה משלנו..
בשנתיים האחרונות אני מגלה עליו דברים שגורמים לי לתחושת דחיה.
הוא לא מבשל לעצמו בכלל, ישב רעב או יזמין וולט אם לא הכנתי משהו והוא בבית.
ישן במשך היום ומתעורר בצהריים... בתירוץ שהוא עובד בערב ואוהב להיות ער כל הלילה.
לא הייתה לי בעיה גדולה עם זה ספציפית אם זה למטרות פרודקטיביות אבל הוא פשוט מעביר את הזמן בעישון&שתיה צפייה בטלווזיה ובמחשב..
הוא עובד בעבודה זמנית בשליחויות כבר שנים בתירוץ שזה כסף טוב ומעט שעות ולא נראה באופק כאילו הוא מתכנן להתקדם וללמוד משהו...
אני לעומת זאת קמה מוקדם בבוקר. מבשלת. הולכת לחדר כושר. עושה קניות. מנקה. סטודנטית שעובדת במשרה מלאה... ההפך הגמור
אני מרגישה שאני נמצאת עם בן אדם שמוריד לי את המוטיבציה, כמו יחסים של אמא ובן טינייגר...
אבל בשלב הזה אני ממש מתקשה לפרק את הזוגיות וללכת, תמיד מלאת תקווה שאולי יום אחד זה ישתנה אבל זה פשוט תמים מצידי... לאט לאט ההבנה שאי אפשר לשנות בן אדם ובטח שבגילו נופלת..
לאלו שתוהים.... כן כל זה היה קיים גם קודם אבל בגלל שגרנו בדירת שותפים פחות חשבתי על זה וגם הייתי צעירה יותר... כשהייתי בת 21 לא חשבתי יותר מדי ושמתי לב לבעייתיות שאני יוצאת עם גבר שמתעורר אחרי צהריים...
ראיתי בו כל מה שטוב ואת הפוטנציאל הגלום בו אבל עכשיו המציאות סותרת לי...
אז בשורה התחתונה השאלה פה האם אני מגזימה? אני הוזה שיש פה משהו מאוד לא תקין? ואיך לוקחים את החבילה ומפרקים אותה זה לא פשוט ורק לחשוב על זה נשמע לי כמו סיוט....
עם כמה שאני יודעת שמערכת יחסים כזאת היא רעילה קשה לי לעשות את הצעד הזה ולהתנתק... לא מסוגלת אפילו להתחיל לחשוב מאיפה להתחיל
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות