מרגיש כמו בוגד. נוטש. כפוי טובה.
נשוי+3, גרים בתל אביב כמה שנים טובות בשכירות. קרובים להורים שלי שגרים ברמת גן.
לאחר שנולד הילד השלישי לפני כמה חודשים, החלטנו שהגיע הזמן לקנות דירה משלנו.
די לגחמות של בעל הדירה בכל שנה, אני בטוח שאתם יודעים איך בעלי דירה תל אביבים יכולים להיות.
אחרי שעשינו תחקיר מעמיק על המצב הכלכלי שלנו, הבנו שבאזור המרכז נוכל לקנות דירה רק באזור רמלה/לוד, וככה להישאר יחסית קרובים להורים.
או להצפין באופן משמעותי. למשל טבריה, הקריות, או יותר צפונה (את הדרום שללנו מסיבות אחרות).
פחות מעדיפים לגדל ילדים בעיר מעורבת כמו לוד/רמלה (אין לנו חלילה בעיה עם אף מגזר) + הפרעות בשנה שעברה הראו מה יכול לקרות בערים האלו.
מצד שני אם נצפין אנחנו נתרחק מאוד מאוד מההורים הקשישים שלי.
ופה המצפון שלי לא נותן לי מנוח: זה מה שאני עושה? נוטש לעת זיקנה? לא ככה חינכו אותי.
כואב לי לא בגלל שאני רוצה לסנג'ר אותם לבייביסיטר, אלא מה יקרה עוד כמה שנים כשיהיה להם קשה לתפקד לבד?
לא רוצה לנטוש בבית אבות או עם איזה פיליפיני.
מצד שני אני רוצה את הכי טוב שאפשר לילדים שלי, ואני בטוח שיהיה להם מעולה היכן שלא נתמקם בצפון. נדאג למצוא מקום טוב.
להוריד קצת באיכות חיי הילדים או לעזוב את ההורים?
הדילמה הזאת קורעת אותי מבפנים.
תודה שקראתם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025