שלום, יש לי בעיה שמלווה אותי מתחילת הקורונה. הגעתי מרקע קצת בעייתי. לא הייתה לי אפילו בגרות. בגיל 24 לקחתי את עצמי בידיים מחדש, והתחלתי בגרויות וסיימתי כעבור כמעט שנתיים. במהלך הזמן הזה התבשלה אצלי החלטה שלא הייתה סגורה - לעבור מדינה וללמוד שם. המדינה נמצאת באירופה. למדתי כבר את השפה והתחלתי לדבר. החלטתי לקחת עוד כמה חודשים זמן כדי להחליט מה לעשות ואז התחילה הקורונה ולא היה ניתן לעזוב. מפה לשם קיבלתי החלטה להתחיל לימודים בישראל כי אני כבר פה ולא ניתן לדעת כמה זמן המצב של הקורונה יימשך. התחלתי תואר מסויים במקום חשוב. תואר שנותן לי עבודה יציבה בישראל, אבל הוא לא בינלאומי והוא לא מוכר במדינות שחשבתי ללכת אליהן. ידעתי את כל זה ובכל זאת התחלתי כי יכלתי להתקבל לזה והתלהבתי. מפה לשם נפתחו הגבולות והיה ניתן לעזוב את המדינה, אבל אני כבר התחלתי. המשכתי לשנה שניה בגלל שלא רציתי לפרוש, למרות שרציתי כבר ממש לעזוב את המדינה. עכשיו אני עולה לשנה שלישית ונמצא בבעיה. אם אני אמשיך ואסיים אני אהיה לנצח עם תעודה מישראל שיש לזה אפשרויות תעסוקה בישראל בעיקר. זה עלול למשוך אותי לרצות להשאר פה. בנוסף, אני אפספס את החוויה של להיות צעיר בגילאי ה20 שלומד באירופה. אני אהיה כבר בן 30 ולא בטוח שיהיה לי ראש ללמוד וגם אם כן פער הגילאים ביני לבינם יהיה גדול מדי. מצד שני, אם אני עוזב אף אחד לא מבטיח לי שיילך לי טוב שם. יכול להיות שמאוד אתחרט, מי אמר שאצליח שם בלימודים אם כאן קשה לי וכאן זאת שפת האם שלי לעומת מדינה שבה יש לי רק שפה נרכשת. בנוסף, הגירה היא קשה וייתכן שמאוד אתחרט על זה שזרקתי לפח את הלימודים שעשיתי פה. אני כבר לא יודע מה לעשות. לסיים פה את הלימודים או לחתוך. אני מפחד שאם אלא אחתוך עכשיו ולא אלך, שמא ייווצר מצב שיהיה קשה ללכת יותר בעתיד. אני לא יודע מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות