אני לא יודעת מה גורם לי לירשום פה את זה זאת פעם ראשונה שלי אבל מה כבר יש לי להפסיד אני בת 29 בזוגיות עם בחור מושלם כבר 7 שנים ונשואים פחות משנה במשך הקשר שלנו בתור זוג ניכנסתי להריון פעמיים ועשיתי 2 הפלות אני בהפלה השנייה כשגיליתי זה היה בתחילת הקורונה התחלתי לחוות מלא התקפי חרדה ולא ישנתי בלילות עד לרגע ששוב הגעתי לועידה המשפילה של ההריון אני לא גאה ביכלל במה שעשיתי הרגשתי פחד משתק כיביתי כל רגש שהיה לי והדחתי את הכל אחריי תקופה זה היכה בי בבום והתחלתי להרגיש כעס ושאני לא נורמלית ואיזה מין אישה אני לנצח זה יישאר איתי חשוב לי לציין שבן זוגי הביע תמיכה ואמר לי שזאת החלטה שלי והגוף שלי ושכל החלטה שאני יחליט הוא איתי והיום כשאנחנו מדברים על הריון כי אני יודעת שהוא כן רוצה אני כל פעם מוצאת תירוץ אחר פעם כשאני יימצא עבודה שאני אוהבת פעם אחרת זה כשאני ירזה קצת כל פעם דברים אחרים אני יודעת שזה לא פייר כלפי הבעל אני כן יודעת שזה דרך החיים ולהביא ילדים אני טובה עם ילדים ואחיינים שלי קשורים אליי וכל ילד שרואה אותי מיתחבר אליי מישום מה אני כל הזמן עושה חשבונות נפש עם עצמי ולא מצליחה להגיע לתשובה אני כן בן אדם חרדתי שכל הזמן חושב קדימה שזה מאוד מפחיד כי אף אחד לא יהיה מחר אז אין טעם בלחשוב כל הזמן על מה יקרה אם ואם ואם והלא נודע מפחיד אותי ואני באמת מנסה להבין האם זה לא קשור לרצון וזה פשוט פחד כי זה מפחיד השינויים ילד זה שינויי עצום ואחריות ענקית או שאני פשוט לא רוצה ילדים וכל העיסוק בנושא של אולי אני צריכה להביא ילד כי זה דרך החיים ואו כי הבעל רוצה הנושא כבר מעיק עליי כולם לוחצים ושואלים מה עם ילדים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות