אני כבר לא בגיל צעיר מדי. אני כבר ממש מתבגר ואפילו הייתי אומר שמתחיל להזדקן. התחלתי ללמוד לבגרויות לפני כמה שנים בגלל נסיבות חיים לא פשוטות שהובילו אותי לכך שעזבתי את בית הספר(לא אפרט את כל הסיפור). אחרי שהוצאתי עשרות אלפי שקלים והשקעתי כמה שנים, סיימתי וקיבלתי תעודת בגרות. החלטתי כבר כמעט בוודאות שאני רוצה לעזוב את המדינה אבל התחילה הקורונה ושערי הגבולות נסגרו ולא הייתה לי אפשרות לצאת מפה. לא ידעתי כמה זמן המצב הזה יימשך ולכן החלטתי להתחיל ללמוד פה בישראל. סבלתי מכל רגע. הבנתי למה רציתי לעזוב. אבל נשארתי בגלל שלימודים זה חשוב. כשסיימתי שנה ראשונה היה אפשר כבר לעזוב. אבל החלטתי להשאר ולסיים כדי 'לסיים את מה שהתחלתי'. ולכן נשארתי וסיימתי את שנה ב' בהצלחה, למרות שקיללתי וסבלתי מכל רגע. עכשיו אני עולה לשנה ג', כמעט לפני הסוף. אין בי כבר שום רצון ללימודים האלה. אני לא רוצה להיות עם תעודה מישראל ולזכור את זה. אני יודע בוודאות שאני עוזב ואני לא מתכוון לעבוד בזה. ה'דרייב' היחיד שיש לי להישאר זה הרצון להיות נאמן למה שהחלטתי פעם ולסיים את אשר התחלתי. אני פשוט מפחד שיהיה לי קשה בעוד כמה שנים לעבור ולהתאקלם במקום אחר. אני אצטרך ללמוד שוב שם, ואני אהיה יותר מבוגר, אז למה לא להתחיל את זה עכשיו? מצד שני אני מרגיש שקשה לי לזרוק הכל לפח. אני ממש מבולבל ואני כל הזמן בתהיות מה לעשות. אני כבר ממש אובד עצות. מצד אחד רוצה לסיים פה, מצד שני הסבל הוא גדול ואני לא רוצה לבזבז פה אפילו לא עוד רגע במדינה כאן(אין לי שום דבר נגד, פשוט לי לא מתאים להיות פה), וחבל לי על הזמן. אבל אם אני אלך עכשיו זה יצור אצלי איזשהו משבר בגלל ששברתי לימודים באמצע. אז אני ממש אובד עצות ולא ברור לי מה אני אמור לעשות. מפחד ללכת לאיבוד, אשמח לעצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות