הכותרת נשמעת רע ומאוד סמרטוטית. אבל הגעתי למצב שזה נהיה כואב, ואני חייב את עזרתכם כדי להתגבר על זה. אז זה הסיפור שלי: שנינו גרים מרחק הזוי, אני בדרום והיא בצפון. שלוש שעות נסיעה, לא משהו ריאלי. היה לנו קשר מאוד מאוד קצר ומיוחד, עם חיבור רגשי, אנושי והתאמה מינית מטורפת. התאמנו אחד לשנייה כמו כפפה ליד, את המסר הזה דאגנו להגיד כל הזמן וכמה שטוב לנו. זה היה במשך חודשיים ונפגשנו המון. הגיעה הקורונה ולא יכולנו יותר להיפגש, המרחק הפך לאתגר שבלתי אפשרי לעמוד בו, עם ההגבלות של מרץ 2020 והסגרים.
המשכנו להתכתב ולעשות שיחות, אבל בסוף היא ביקשה לסיים את זה. זה כל כך כאב לי, הצלחתי להרגיש איתה אהבה אמיתית, הרגשתי שהיא בדיוק מה שאני מחפש, ונשבר לי הלב לרסיסים. כמה חודשים אחרי זה היא הסבירה שהיא כבר איבדה את האהבה שלה. וחשבתי שהצלחתי להתקדם הלאה אחרי סגירת המעגל הזאת. וככה זה באמת הרגיש לזמן ארוך. אבל אני מוצא את עצמי משווה כל בחורה אליה, אם מבחינת היופי ואם מבחינת האופי והשכל. וזה מטריף אותי, כי הרף היה כל כל גבוה, שהרגשתי שהיא זה אני, ואני לא יכול להתפשר על פחות מזה עכשיו. בתקופת זמן כה קצרה התאהבתי בה, ומתברר שלא הצלחתי לשחרר גם שנה וחצי לאחר מכן. ואני שונא את המצב הזה, הייתי מעדיף לשכוח אותה ולהמשיך הלאה, אבל משהו פה גם צועק לי שיש פה מקרה חריג שאני לא יכול ושאסור לי לדפדף.
יש לי שני קולות קיצוניים בתוך הראש, ואני כל כך צריך את עזרתכם, חברים.
ואחרי שניסחתי את זה לכדי כתב, אני חושב על זה עכשיו - האם זו הגזמה, כי בכל מקרה אני צריך לחפש בחורה שצריכה להתאים לי בכל הפרמטרים? או שאולי זו בכלל לא הגזמה, כי לא מוצאים אדם כזה כל יום וגם לא כל חודש? מצד אחד אני מרגיש שזו אהבת חיי, מצד שני אני יודע שאני צריך להתרחק מזה. ״הלב והראש רק הולכים מכות״…
מצטער על הרגשיות. מודה מראש לכל עצה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות