לראשונה בחיי יש לי זוגיות רצינית, הנמשכת כבר כשנה.
כמה חודשים שעוברות בי מחשבות שאני לא מאוהבת בבן זוג שלי. למעשה, לא הייתי מאוהבת בו בשום שלב. לא הרגשתי פרפרים או דפיקות לב מואצות. לא בדייטים הראשונים, לא בתחילת הקשר ולא עכשיו…
הבן זוג שלי מדהים. הוא מתחשב, מכיל, מצחיק, אכפת לו ממני, לא מפסיק להראות לי שהוא אוהב אותי ולא מחסיר ממני דבר.
אני אוהבת אותו כבן אדם, יש לנו תקשורת מעולה ואנחנו מרגישים מאוד בנוח אחד עם השנייה. אבל קצת מוזר לי שלא הייתי מאוהבת בו בשום שלב בקשר, האם ככה זוגיות צריכה להיראות? מצד אחד לא מרגישה מאוהבת, מצד שני אני לא רואה את החיים שלי בלעדיו כי הוא אדם טוב וכיף לנו. כיף לי לצאת איתו, להתכרבל, לראות סרט ולשבת לדבר אבל פשוט אין באמת רגש עמוק שמטריף חושים.
הוא מאוד מושך ומלא בנות רוצות אותו, אבל אני מרגישה כאילו אני לא נמשכת לגמרי. (בכללי יש לי בעיה של הימשכות לאנשים, מה שגרם לי לחשוב בעבר שאני א-מינית או משהו).
בכל אופן, האם אני צריכה להיות גלויה איתו לגבי איך שאני מרגישה לגביו, או יותר נכון - לא באמת מרגישה…
האם יש זוגיות שהיא רק עם תקשורת, כבוד, חברות ללא התאהבות והידלקות בפרטנר? מרגישה שזה לא פייר כלפיו. מצד אחד לא מאוהבת בו, מצד שני כן רוצה להיות בקרבתו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות