בן הזוג שלי משגע ומחרפן אותי ואז יוצא קורבן ונעלב כשאני כועסת, יש עתיד לקשר הזה?

היי, אולי חוכמת ההמונים קצת תעזור לפני שאני מחליטה סופית מה לעשות.

קצת רקע- אני ובן הזוג שלי כבר קרוב ל-5 שנים ביחד. אם הייתם מדברים איתי לפני חמי שנה, הייתי אומרת לכם שיש בו את כל מה שחיפשתי ושהוא האחד שלי. הוא החבר הכי טוב שלי, תמיד הצחיק אותי, תמך בי ברגעים קשים והרגשתי ברת מזל שיש לי אותו. תמיד, כחלק מבדיחות בנינו, הוא היה עובד עליי. בהתחלה אלה היו דברים קטנים ובאמת משעשעים, אבל בזמן האחרון זה נהפך להיות ממש נורא וכבר הרבה מעבר לבדיחות ואני לא מבינה מה קורה.
הוא משקר לי בטענה שזאת "בדיחה", הוא יכול להגיד לי שהוא הלך לקניות בסופר וקנה את המצרכים שהיו חסרים וכשאני אגיע הביתה אני אגלה שהוא שוב "עבד" עליי והמקרר ריק.
לפני כשבועיים ההורים שלו היו אמורים לבוא לבקר, ובדיוק עשיתי כביסה של תחתונים וחזיות והכל היה תלוי באמצע הסלון. ביקשתי ממנו שיזיז את זה לפני שהם באים והוא אמר שאין בעיה, אפילו התקשרתי להזכיר לו והוא אמר לי שהוא כבר הזיז. כשחזרתי לדירה ראיתי אותם יושבים בסלון כשלידם כל התחתונים שלי עדיין תלויים! ואז כמובן שלא יכולתי להגיד כלום מול ההורים שלו, אבל מבפנים מתתי מבושה, וכשהם הלכו שאלתי אותו למה הוא שיקר לי?? והוא אמר שזאת בדיחה ושאני אמורה לצחוק. אמרתי לו שזה לא מצחיק אותי שהוא מביך אותי מול ההורים שלו אבל הוא מבחינתו לא הבין מה אני רוצה ואז אמר שהוא בעצמו נפגע עכשיו על זה שאני ככה כועסת עליו בגלל בדיחה! ואז הוא הלך לחדר ולא דיבר איתי במשך כמה שעות...
וזה ככה תמיד. וניסיתי לדבר איתו על זה כמה וכמה פעמים, גם בלי שקרה משהו, סתם לדבר איתו שנייה באופן רציני כדי לסגור את הסיפור הזב. אבל הוא פשוט לא מוכן להקשיב! באמצע שאני מדברת הוא יכול פתאום להוציא את הטלפון ולהתחיל לראות סרטונים וכשאני אבקש ממנו שיקשיב לי שנעעה הוא פשוט לא מוכן וחוזר לטלפון וככה שוב פעם ושוב פעם ואז כבר כמה אפשר???
וגם פעם אחת הייתי צריכה לצאת מהבית והוא פשוט תפס אותי והחזיר אותי לחדר ואז עוד פעם הוא עשה את זה ובהתחלה זה היה מצחיק אבל אז הוא המשיך והמשיך ואני כבר התחלתי לבכות ואמרתי לו שיתן לי ללכת אבל אותו זה ממש הצחיק והוא פשוט המשיך והמשיך ומבחינתו זה היה משחק ורק ניסיתי לצאת והוא תפס אותי והחזיר אותי ולא נתן לי ולא משנה כמה ביקשתי והתחננתי הוא פשוט לא הפסיק ואני בכיתי והתחננתי שיפסיק והוא לא עצר ואז אחרי עוד כמה פעמים כבר התחלתי להתחרפן ולצרוח עליו שיתן לי ללכת ובאמת שכבר הייתי כל כך מחורפנת שפשוט צרחתי ובכיתי ואז הוא אמר שהוא לא מאמין שאני ככה כועסת עליו כשהוא כולה צוחק איתי.. ועוד פעם אני נהפכתי להיות האשמה! ואז כל פעם כשאני נסה לדבר איתו על זה אז הוא ישר מתחיל ואומר שאני זאת שלא בסדר ושלא יודעת לשלוט בתגובות שלי! הוא מביא אותי למצבים שאני רוצה לתלוש לעצמי שיערות!
ואני נשארת באמת בגלל שהיינו כל כך הרבה זמן ביחד ופעם זה לא היה ככה אבל זה נראה כאילו הוא גילה שזה ממש כיף להוציא אותי מדעתי. אני באמת לא יכולה יותר. אני כל כך מותשת ומרגישה שאני כבר כל הזמן מסתובבת עצבנית וחסרת כוחות ובמקום להבין שהוא גורם לי להיות ככה הוא רק אומר שלי יש בעיה בשליטה בכעסים ואני צריכה טיפול ואני באמת כבר כל כך עצבנית עליו כל הזמן שאני מרגישה שאולי הוא צודק... אבל באמת שהיה לנו כל כך טוב ביחד שאני רוצה לדעת שבאמת אין מה לעשות יותר לפני שאני מחליטה לפרק את הכל...
נמאס לי כבר לבכות ולהרגיש כמו מפלצת על זה שהוא מחרפן אותי