שלום.
עם החברה כמעט 3 שנים. אני תמיד הייתי הצד הרגוע שמנסה לנהל שיחה בוגרת בלי צעקות וגם אם היו מעט צעקות אז מנסה להוריד אותן בחזרה לשיחה רגועה, למצוא פתרון והבנה בוויכוח ולהמשיך הלאה בתחושה ששתינו מבינים אחד את השניה.
בתקופה האחרונה כל דבר שאני אומר מצידה אני אומר שאני כועס עליה (אומר רגיל לגמרי) או אם אני מעט מרים את הקול כי אני מתעצבן אז אני" ממש חצוף שאני בכלל מעז לדבר עליה ככה" למרות שלפני שעתיים היא צעקה עליי נון סטופ בלי סיבה.
אני יוצא מדעתי מזה כל פעם בגלל שהיא רגישה כל דבר קטן פוגע בא והברירת מחדל שלה זה להגיב בלי הגיון בכעס עקיצות ירידות וצעקות בתיץ שהיא פגועה ממני ואם אני לא יכיל את זה שזה בסדר כדי שנגיע לפשרה (כלומר תוכל להירגע אחרי שעתיים ולהמשיך הלאה למרות שהוויכוח לא נפתר), אז המא לא תדבר איתי תטרוק את הדלת ותישן לבד.
לאחרונה אני מוצא את עצמי בלבטים למה זה מגיע לי בחיים האלה כי תמיד הייתי בן אדם קליל שלא רב, נותן תמיד יותר מעצמו ועוזר בכל מה שצריך (חוץ מלקפל בגדים אני עושה הכל בבית).
אין דבר כזה סקס פיוס אחרי ריב וההנחה הכוללת אחרי כל יום של ריב או שתים זה שאני לא יודע לבחור בפינצטה את המילים שלי כדי שלא תפגע ואני אשם בכל הריבים והצעקות למרות שמאז ומתמיד הייתי אומר לה שאנחנו אנשים שונים, מדברים באופן שונה, ולכן לפני שמסיקים מסקנות עדיף לשאול בצורה יותר ברורה למה הצד השני התכוון בדיוק ולא ישר להעלב ולהתחיל לצעוק.
לצערי אני אגיד את זה כך שלמרות שצוחקים על זה שתמיד הגבר אשם, אני מרגיש חסר חשיבות דעת במערכת יחסים הזאת שתמיד יהיה אשם בכל הרע שחברה שלו תעבור, לא משנה מה דעתי בוויכוח או ריב ולא משנה מה דעתי על התנהלות הבת זוג שלי במשך וויכוח או בכללי התנהלות יומיומית שבסוף תצא עליי.
מרגיש אבוד.
מקווה שיש פה אנשים שמבינים אותי שיכולים להרים אותי ולתת פיתרון טוב איך לגרום לבת זוג להפסיק להעלב לכעוס לעקוץ להקניט ולצעוק כל פעם שלא אמרתי בדיוק כל דבר בצורה הכי עדינה ורגישה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות