היי
יש לי משפחה די מורכבת, שני ההורים גרושים מגיל 3, יש לי אחות קטנה אחת בת 21, כל חיינו גרנו עם אמא במושב בשרון עד שהיא מכרה כדי לעבור לתל אביב, בינתיים היא גרה בשכירות עד שהקבלן יסיים לבנות את הדירה ואנחנו עברנו לגור אצל סבא וסבתא. הסיבה שלא עברנו לאבא היא שלא כל כך אכפת לו מאיתנו והוא די עושה את המינימום וידוע לשני הצדדים שלא מומלץ לחיות ביחד, ושתינו החלטנו לתפוס מרחק מאמא שלנו בינתיים כי היא טיפוס מאוד קשה. אמא שלי היא בן אדם טוב עם הרבה מעלות והרבה נתינה, אבל מצד שני יש לה הרבה תכונות של שיפוטיות, בתור ילדה הרבה פעמים אמא שלי פעמים רבות דרכה על הגבולות שלי, בין אם להעליב את התחביבים שלי, לתת לי תחושה שהרגשות והדעות שלי לא לגיטימיים, אלימות כאמצעי ענישה, אילצה אותי להקשיב למונולוגים ארוכים למה אני לא בסדר למרות שהיה ברור שילד קטן לא יכול להכיל את זה ובנוסף, השתמשה בי בתור כלי בשביל לתווך מול אבא שלי.
אני בצומת דרכים וצריכה להחליט אם ללמוד שנה הבאה בתל אביב או בירושלים ומנסה לבחון את האופציה של מגורים עצמאיים.
כל ההתנהלות מול ההורים שלי גרמה לי לחסמים ולחוסר מוכנות להיות אינטימית עם בן זוג אבל לאחרונה אני מרגישה שאני מסוגלת להתגבר עליהם ואני הרבה יותר מודעת לעצמי ולאן יש לי להשתפר.
לאחרונה התחלתי לדבר עם מישהו שיש לי איתו חיבור ממש טוב ואפילו יצאנו, אבל שהנושא של המשפחות עלה בהתחלה אמרתי לו שאני גרה אצל אבא כי לא הרגשתי בנוח עם השאלות למה אני גרה עם סבא וסבתא שלי, ובדייט החלטתי להגיד לו את האמת שאני גרה איתם והסברתי שלא הרגשתי בנוח לדבר על זה קודם ואז שהוא שאל למה בעצם, אז אמרתי לו את האמת, ובמפורש אבא שלנו אוהב אותנו אבל הוא לא מתאמץ עבורו ולא מספיק אכפת לו.
חוץ מזה שאני מרגישה נורא שחשפתי מידע כל כך אישי בפעם הראשונה שפגשתי מישהו ושבהתחלה שיקרתי לו, אני לא יודעת איך לתווך לו את מה שקורה אצלי במשפחה בלי שהוא שהוא יקבל red flag אחד גדול, אני באמת סבבה אבל מרגישה שזה יכול להרתיע
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות