איך לגרום לחבר שלי ליזום שיחה על המצב ביננו למרות שהוא לא בהכרח חש בכל הבעיות?

אנחנו זוג גברים , יחד כבר שנתיים עם הפסקה לא מתוכננת של 3 חודשים שיצרה משבר אמון קל בתחילת הקשר , כמה חודשים לאחר שהכרנו רצינו לגור יחד והוא עבר אליי לדירה שגרתי בה ויחד גרנו בה כמה חודשים ואז עברנו לדירה שלו שבעצם גרו בה בני משפחה שלו עד שהגענו עם החפצים שלנו ולאחר 4 חודשים שהכל היה מהמם לשנינו הוא חש צורך להציף ולהתמודד עם טראומות מהעבר הרחוק והתעמת עם כל המשפחה שלו וברח בוקר אחד כשאחריו פתקים מפוזרים בכל הבית בכתב רועד שהוא לא מסוגל לשאת בכאב שהמשפחה שלו גורמת לו ושהם גורמים לו צער וקשה לו ושזה לא קשור אליי , אני החלטתי לאור המצב לעבור לגור אצל אחותי כצעד מהיר ולפנות לו את הדירה לכל צורך שיהיה לו ושלא ירגיש שנזרק מקורת הגג שלו בגלל שפחד לדבר איתי כמו גבר , אז ממש ככה עזבתי את הדירה תוך כמה ימים בלי שהוא עונה לי לטלפונים ולהודעות ובקושי שמעתי ממנו פעם או פעמיים הודעה מוקלטת שהוא התאמץ לשלוח כדי שאדע שהוא בסדר בריא ושלם (המעט שדרשתי) , הקשר נותק , לא עניתי יותר לשיחות של אף אחד מהמשפחה שלו ואפילו חסמתי אותו ואת מי שהרגשתי צורך לחסום כדי שלא יטריד אותי ואוכל להמשיך בחיי, אך המצב לא היה ככה , הצלחתי להדוף שיחות טלפון אבל רדפו אותי בכבישים , ברחובות בכל מקום עד שהסתגרתי (מפחד) במשך שבוע בבית של אמא שלי , חוויתי חרדות וחוסר ביטחון שלא הרגשתי אף פעם הרגשתי שלא אצליח להוריד אותו ממני ושזה לא חשוב מה שאני עושה או רוצה , ואז , אחרי שלא דיברנו 3-4 חודשים הוא מחייג , חסמתי אותו בוואטסאפ בשני מספרים שהיו לו וחסמתי אותו משיחות במספר אחד , השארתי פתח , אני מודע, הוא חייג , אני עונה , אין שם על המסך , מחקתי אותו מהזיכרון של הטלפון , הוא אומר לי ״כבר שבוע אני לא נרדם מנסה לגייס אומץ לחייג אליך אני ממוטט לא מצליח לתפקד לא מאמין שאיבדתי אותך בתוך המלחמה שלי מול המשפחה שלי אני מצטער מבקש סליחה מחילה על מה שפגעתי בך ועל איך שהתנהגתי ודיברתי וכו וכו…״ הייתי באופוריה ואמרתי לו סבבה אז בוא , הוא אמר לי מה לבוא עכשיו? אמרתי לו אני רוצה להגיב לך אבל אני לא רוצה בטלפון זאת לא שיחה לטלפון , הייתי ברמת הזנחה שלא הכרתי על עצמי גם בטיולי שטח של שבוע בלי מקלחת ובכל זאת לא העזתי לדבר בטלפון ורציתי לראות אותו אומר את מה שאולי אני אשכח עוד רגע ואולי אפילו תמחק לי השיחה מהיומן שיחות ואני אחשוב שדמיינתי, אז הוא סיים לעבוד בערב והגיע , פתחתי את הדלת כשאני רחוק ממה שהוא הכיר מבחינת אסתטיקה ומראה חיצוני , אמרתי שלום , הצעתי לו להכנס הצעתי לו לשתות משהו ישבנו ואז נתתי לו לחזור על מה שהוא אמר בטלפון גם בפנים מול פנים והוא עשה את זה , אמר הכל , שוב , אז אני לא אשקר זה גרם לי להרגיש משהו , שנאתי אותו באותם רגעים ואמרתי לו את זה , והוא אמר שהוא מבין וככה איכשהו המשכנו לדבר עד שלא נשאר על מה ובכל יום ישבנו שעות אחד מול השני בשביל להוציא הכל ושכל שאלה שנשארה בלי תשובה לגבי אותו מקרה וכל שלושת החודשים שאחרי , תקבל תשובה מספקת והגיונית , והנה עברה כמעט שנה מאז שחזרנו ובחצי שנה האחרונה עשינו סקס פעם אחת בלבד, אנחנו בקושי מתקשרים פרט ליום יום , כל סופ״ש יש שקט דומיה אף אחד לא מתחיל שיחה , ואני יודע שאני יכול לפתור את העניין ברגע אחד , אם אני רק אבליג שוב, אני רק צריך לעשות נגיעה אחת בשביל שהוא יזוז לכיווני ונשכח הכל אבל לא, אני לא אעשה את הנגיעה כמו שלא אעשה את הצעד הראשון לשיחה כי אני יודע שאם אני יהיה זה שיוזם את השיחה הוא לא ידע לתת לי תשובות ואני לא אוכל לקבל ממנו את השינוי תפיסה שאני רוצה שהוא יעשה למען הזוגיות , אני לא רוצה שהוא יענה לטענות שלי אלא שיתמודד עם הבעיות שלו בתקשורת ובהבעת רגשות כי אחרת אני מרגיש שאני מפספס את ההזדמנות היחידה להבריא את הקשר הזה אחרי כל מה שעברנו
מה אתם חושבים? איך אני יכול לגרום לו ליזום שיחה על המצב ממקום של אכפתיות ודאגה ? האם הדרך היחידה להראות לו היא לשמוט לו את הקרקע מתחת לרגליים ולברוח לו בדיוק כמו שהוא ברח לפני קצת יותר משנה?
או שאולי יש דרך אינטליגנטית יותר? חוץ מזה שאני לא נוטר טינה ואין לי רצון להחזיר לו חס וחלילה על מה שקרה , אני רק רוצה לקבל את היחס שמגיע לי, גם להרגיש נאהב גם להרגיש נחשק וגם לפתח עתיד משותף אבל אני חייב להרגיש שזה אמיתי מצידו ושלא מדובר בסגירת מעגל שלו מול עצמו שכן הוא מרגיש מצויין שקיבלתי אותו אחרי שנטש בלי לומר שלום כמו גנב באישון בוקר, ולא עיניתי אותו בחודשים מייסרים של חיזורים , פשוט הנחתי את האגו בצד מזמן ואני מאוד רוצה להאמין שגם הוא