אנחנו בזוגיות כבר כמעט שנה, מההתחלה הרגשתי שהיה ביננו קליק אבל לאחרונה, או שבעצם לא ממש לאחרונה אני מרגישה לעיתים די קרובות שמשהו חסר לי.
הוא אוהב, הוא מביע רגשות, הוא כל הזמן רוצה לראות אותי ומרעיף עליי תשומת לב ולא מתקמצן.. אבל כשאני לבד וחושבת על הקשר שלנו איכשהו זה תמיד מסתכם סביב המחשבות האלה.
זה הדברים הקטנים שמפריעים לי כמו שהוא לא מנסה מעצמו ללמוד לבשל ומסתמך כמעט בכל הפעמים על האוכל של אמא שלו, החדר שלו באופן קבוע מפוצץ אבק והוא לא טורח לנקות אותו גם כשאני מגיעה למרות שבתחילת הקשר קצת יותר הקפיד עכשיו פחות.. פעם הוא היה פוגש אותי בתחנת אוטובוס כשהייתי מגיעה לעיר שלו ועכשיו אני פשוט יודעת את המסלול וישר נוסעת אליו לבית והוא לעיתים בכלל ישן כשאני מגיעה..
הוא בחיים לא הביא לי פרחים או מתנה סנטימטלית סתם ככה מה שאני עושה מדי פעם כי אני רואה שזה משמח אותו וזה משמח אותי, אני לא עושה את זה ממקום של שעכשיו הוא צריך להביא לי ואני לא מתכוונת לבקש כי זה ירגיש כמו לקבץ נדבות והכרחה אבל כן הייתי מתרגשת אם היה קורה דבר כזה..
אני יודעת שיש לי אוזן קשבת וכתף תומכת במידה ואצטרך, אנחנו מרגישים בנוח אחד ליד השני אבל יוצא שאני פשוט לא מצליחה להפתח בפניו לגמרי מבחינת רגשות, הוא תמיד משתף אותי בדאגות שלו, באיך עובר עליו היום ואני מרגישה שאם אשתף אותו בשלי זה יהיה מעמסה רגשית עליו, ובקצרה אני מרגישה לעיתים הפסיכולוגית שלו..
אני לפעמים מרגישה נורא אנוכית שאני מרגישה ככה כי הוא באמת מביע המון חיבה ודואג לכך שאני תמיד אדע שהוא אוהב אותי ושיש לי אותו אבל אני לא יכולה פשוט לדחוק את הדברים האלה.. מצד אחד אני לא רוצה לנדנד כי אז זה יבוא ממקום של חובה או שאני ארגיש כמו אמא, מצד שני אני לא רואה שממש אכפת לו..
אשמח לעצות איך להתמודד עם כל זה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות