היי, לפני שנה הכרתי את בן זוג שלי, גם בן 18.
בתחילת הקשר שלנו כולם אמרו לי שהוא לא בשבילי כי הוא היה מוקף בסביבה לא טובה והיה מעשן ירוק, וזה היה משפיע עליו.
אני הייתי בשלי למרות הכל, אני ידעתי מי הוא וראיתי בו מעבר כי יש בו הרבה מעבר וככ טוב לנו ביחד שלא הקשבתי לאף אחד.
אני ביחסים טובים עם אמא שלי ואני מאוד סומכת עליה ועל הדעה שלה ואף פעם לא הסתרתי ממנה משהו. עבר הזמן, חברים שלי אוהבים אותו, אני נהייתי ממש חלק מהמשפחה שלו, האחים שלי ואבא שלי אוהבים אותו. בשלב מסוים, גם הרבה בגללי, הוא החליף חברה, התחיל לעבוד, הפסיק לעשן ותיכף מתגייס לסיירת, ובכלל מאוד התבגר.
הרבה עבר בשנה הזאת, בין היתר גם גירושים של ההורים וקשיים כלכליים, והוא תמך בי המון. הוא מדהים אליי ואנחנו אוהבים מאוד, ומתכננים להתחתן אחרי הצבא. קשה לי לקבל את זה שאמא שלי לא ככ אוהבת אותו למרות הכל, במיוחד כשאני יודעת שאמרו לה אותו הדבר לגבי האבא הביולוגי שלי שבסופו של דבר גם נטש אותי כשהייתי קטנה וגרם לנו להרבה רע. היא אומרת שהוא פשוט מדי, שמגיע לי מישהו יותר טוב מכל הבחינות, אבל שהדעה שלה לא משנה משהו כי אני אבחר במה שעושה לי טוב. אני בטוחה בו, ומצד שני יודעת שהיא רוצה רק את טובתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות