היי לכולם,
יש לי בן זוג כבר כמעט חצי שנה אחרי שתי מערכות יחסים רעילות.
גבר שונה כלכך מאלה שהיו לפניו, נותן אהבה, כבוד, יש תקשורת בריאה, אפשר להגיד שכל מה שחיפשתי בגבר ורוב התכונות שאישה היתה מבקשת לקבל. לפעמים אני ממש רואה כמה נועדנו להיות ביחד.
שתי בעיות שמפריעות לי
בתחילת הזוגיות שמתי לב שמדי פעם הוא קצת ילדותי, יש לו יציאות קצת באין כניסה, שאחרים לא בהכרח יבינו או יצחקו מהן. שהבאתי אותו להכיר את החברים אפשר לומר ששמו לב לזה די מהר, היו חברות שאמרתי להן עוד לפני שזה מפריע לי והיו כאלה ששמו לב לבד.
מה שגרם לי להרגיש לא בנוח ובסופו של דבר לדבר איתו על הדברים כי התחלתי להרגיש שמתפדחת להציג אותו: הוא לא כלכך הבין מה כוונתי ואפילו די נפגע אבל בסופו של דבר אמר שיקח לתשומת ליבו וינסה לשים לב בשבילי . חשוב לציין שזה קורה בעיקר ליד החברים שלי אז חשבתי שאולי זה החוסר ביטחון של ההתחלה לנסות להרשים. אבל ככל שהתחילו להעיר לי על זה שזה ילדותי קצת אז הרגשתי שאני מתערערת. משתדלת לשחרר את זה ולא להקשיב לרעשי רקע אבל זה גם לא נעים שיחשבו עליו דברים שהוא לא. הוא נורא בוגר ועם ראש:
הבעיה השניה, שאחרי התאהבות מאוד טרגית שחוויתי בעבר משהו בי נסגר מבחינת התאהבות
אני מרגישה שאני אוהבת, שלווה, טוב לי, אין דרמות, נותן לי הכל ולא חסר לי כלום אבל חסר הריגוש והתאהבות. כאילו עשור יחד.
נכון שריגוש עובר אבל האם זה תקין, ? זה יכול לקרות? אולי זה כי גם הוא טוב אלי מדי מה שלא קרה לי בעבר ואני לא יודעת להעריך עד הסוף.
מה דעתכם? :
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות