יש בי רצונות שמנוגדים לנורמה ואין לי אומץ להתנהל אחרת ממה שמקובל, מה לעשות?

בערך עד גיל 24 האמנתי שמטרת החיים היא הקמת משפחה, חתונה, וכו
האמנתי שבלי זוגיות החיים לא שווים יותר מידי
זו הייתה נראית לי כמו המטרה הנעלה של החיים. הייתי רווקה במשך 4 שנים וזה שינה לי קצת את התפיסה, פתאום הבנתי שרווקות זה כיף, והלבד הוא לא נוראי כלכך, ואיזה כיף זה שאין מחוייבות לשום דבר ואני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה
אם זה לקום וללכת לטייל בעולם מתי שבאלי וכמה שבאלי
אם זה לראות גבר שמדליק אותי ולחוות איתו איזשהו רומן או ריגוש , בלי לחשוב האם זה מוסרי להיות איתו או לא כי הרי אני רווקה ומותר לי למקבל כמה גברים שאני רוצה עד שזה לא הופך לרציני
פשוט התחלתי להנות מהלבד, כבר לא פחדתי להשאר רווקה
אמרתי אם תבוא זוגיות אז אחלה, אבל גם אם לא אז גם אחלה
והפלא ופלא לפני כמה חודשים יצאתי לסתם דייט עם בחור, שלא בניתי עליו יותר מידי שיצא ממנו משהו כמו כל עשרות הדייטים שלפניו ופתאום נכנסתי לזוגיות, ככה במפתיע
עם בחור שממש ענה לי על כל הצ׳ק ליסט, היה בי רצון עז למערכת יחסים על אף שגם נהנתי מהרווקות
ובאמת נלחמתי על המערכת יחסים הזו גם כשהיו משברים, זיהיתי בחור עם נשמה טהורה , תום ובעיקר טוב לב הבנתי שבימינו זה דבר נדיר והחלטתי להמשיך על אף שהוא לא בדיוק היה הטייפ הרגיל שלי בגברים.
אז המטרה פתאום הושגה, בזמן הכי לא צפוי, שכבר השלמתי עם הרווקות ב100 אחוז
ואני מבינה שפתאום הקשר לא נגמר, הקשר ממשיך
ופתאום חושבים על עתיד משותף, על משפחה ילדים ואף מגורים משותפים
שזה באמת היה החלום שלי כל החיים ואף פעם לא האמנתי שזה יקרה לי, והנה זה קרה פתאום
אבל דווקא עכשיו אני פתאום מרגישה חצויה, אני מתגעגעת לרומן מהעבר, לריגושים, לחופש, לטיולים, לפלרטוטים, יש בי רצון להגשים פנטזיות מיניות
וכשאני חושבת על ילדים אני מבינה שכל זה כבר לא יקרה יותר
זהו זה חיים אחרים, חיים שבהם אני מוותרת על עצמי למען הזוגיות, למען המשפחה
ואני מרגישה שקשה לי עם זה, ואני באמת זוגית ומשפחתית, והבן זוג שלי עף עליי ועל מה שאני נותנת לו להרגיש
אבל בסתר ליבי יש בי רצונות נוספים, פחות מונוגמיים
מרגישה שהתחרפנתי, יכול להיות שאני לא בנויה למונוגמיה?
לפעמים אני חולמת על כמה כיף זה היה אם הייתי עם פרטנר שמוכן לפתוח את היחסים, לטוס ביחד בעולם ממקום למקום, בלי לחשוב על המחר
פרטנר שיחשוב רק על הנאות החיים וההרפתקאות שאפשר למלא אותם לצד הזוגיות, אני מתעלמת מהחשקים והקולות האלה כי אין לי באמת אומץ לממש אותן כי הם בניגוד לנורמה המקובלת, אין לי אומץ להיות החריגה שויתרה על זוגיות משפחה וילדים
יש כאן מישהו שמזדהה? מה עושים במצב הזה?
נ.ב הבן זוג שלי לעולם לא יסכים לפתוח את היחסים, בדקתי את זה