וואו מאיפה להתחיל.. אין לי בדיוק שאלה פשוט בא לי לפרוק.
הייתי בזוגיות מגיל 16 ועד גיל 18 עם בחור שהיה אהבתי.. הוא תפס לי את הלב..
אומנם היינו "ילדים" אבל עשינו הכל יחד..
הייתי בת בית אצלו והוא גם אצלי.. היינו עושים אהבה משוגעת מלאת תשוקה..יוצאים לטיולים.. ישנים על החוף..
הייתי בטוחה שנתחתן והעתיד שלנו היה כבר חתום..
ואז רגע לפני שהתגייס לצבא אמר שכדאי שניפרד ושניפתח לעולם.. וזהו זה נגמר.
לפחות שנה הייתי בדיכאון נפשי.. עד שהכרתי את בעלי בערך בגיל 20 ומאז היינו יחד.
אני אוהבת את בעלי כי הוא בן אדם טוב ונעים הליכות.. אבל זאת לא אהבה של תשוקה וכאב של התרגשות בבטן..
בגיל 21 קיבלתי ממנו הודעה שהוא מתגעגע אליי.. ולא לא השבתי לו.. הכעס והפגיעה היתה חזקה מהכל.
מאותה פרידה אין חודש שאני לא גוללת בפייסבוק שלו ומנסה לדלות כל מידע עליו.. מה קורה איתו לאן חייו הובילו אותו.
לפני מספר חודשים.. פנה אליי בחור ושאל אם קוראים לי .. ? הלב שלי החסיר פעימה!
כאילו לא עברו השנים.. וזה היה אחיו הקטן.. אז כשהיינו יחד היה לו אח בן 4!! לעזאזאל איך ידע מי אני?
הוא אמר לי שעד עכשיו במשפחה מדברים עליי ושלא שכחו אותי.. ושכמה שנים הוא יוצא עם משהי שלא אוהבים אותה.. ושאל אם אני בזוגיות?
כמובן שעניתי בחיוב ואמר שאם לא, היה הופך עולמות כדי שנחזור להיות יחד.
מאז.. זה עוד יותר מכה בי ואהבה צפה.. הגעגועים..
ולא אני לא אתגרש בשבילו.. אני אומרת לעצמי שמותר לי לחלום..
האהבה והגעגוע תמיד ישארו לי חרוטים בלב..
וכן. נשאר לי ממנו רק דבר אחד.. זה תליון של שרשרת שהוא הולך איתי תמיד.. ועוד כמה פנטזיות מתוקות שהם רק שלי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות