כבר הרבה שנים שאני לא מסתדרת עם המשפחה שלי בכלל ומגיל 17 רק מחפשת איך לצאת מהבית.
ב4 שנים האחרונות היה לי פתרון די טוב הודות ללימודים שעשיתי לפני הצבא, בתקופה הזו בקושי הייתי בבית ועם כל הכאב שבדבר, הרגשתי הרבה יותר טוב כשלא הייתי בבית.
בתקופת הלימודים ארזתי את כל הדברים שלי ופיניתי את החדר שלי לשני האחים הקטנים שלי שעד אז לא היה להם חדר והם ישנו עם ההורים שלי. עכשיו שחזרתי לגור בבית ההורים שלי רוצים שהכל ישאר ארוז כי אני בצבא ומה אני צריכה את זה וגם הם רוצים שאני אפנה את הכל למכולה (שהם שכחו שהם כבר מילאו אותה בדברים אחרים)
אני כמובן לא מוכנה לזה בשום אופן, כשאני חוזרת הביתה אני לא אמורה להישאר עם המדים וכבר עכשיו זה סיוט להחליף בגדים מתוך ארגזים (אין לי אפילו ארון או מדף לשים בו דברים שהם בשימוש תדיר כשאני בבית)
פניתי למש"קית ת"ש שלי ואמרתי לה שאני רוצה לפתוח בקשה לקבל דיור או עזרה בשכר דירה בגלל שתי סיבות, שאני בריבים מטורפים עם המשפחה שלי ובגלל צפיפות (הבית שלי לא מספיק גדול בשביל 10 אנשים).
היא עוד לא שמעה את הסיבות וכבר קבעה שאני לא אקבל חיילת בודדה ואם אני בכלל אקבל משהו זה יהיה רק מגורים בבית החייל.
מה אני עושה? לבקש שיחה עם קב"ן ולהסביר לו את כל הסיטואציה? שממש רע לי בבית ושנמאס לי כל סופ"ש שהאחים שלי אומרים לי אולי תלכי כבר ולמה חזרת ושההורים שלי אפילו אמרו לי שעדיף שאני אסגור שבתות בבסיס ושכדאי שאני אחפש לי פתרון אחר למגורים...
קב"ן בכלל יכול לעזור בדברים כאלה? זה לא יפגע לי ברזומה הצבאי או בסיכויים לצאת לקצונה (אני מיועדת לקצונה ורוצה את זה)?
איך היא יכולה לקבוע שאני לא אקבל משהו בלי שהיא שמעה את הסיפור אפילו?
מעבר לעניין שבגיל 23 בנאדם כבר צריך עצמאות, אני באמת רוצה לצאת מהבית הזה בלי להשאיר "מזכרות" מאחור, גם ככה לכל אחד מהם אכפת רק מעצמו...
מה עושים ואיזה אופציות עוד יש לי במידה ובאמת אני לא אקבל שום דבר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות