אני אפילו לא יודע איך אני הולך לכתוב ולנסח... רק המחשבה של להוציא דברים במילים מגעילה אותי לגמרי אבל אם אני אשמור את זה לעצמי הלב שלי יתפוצץ. הוציאו אותי מהבית לפני שנה וחצי כי אבא שלי היה מנצל אותי מינית וקורע אותי במכות מאז שאני זוכר את עצמי. הייתי במשפחת חירום ואז העבירו אותי לפנימיה ועכשיו אני כבר חודשיים במשפחה אומנת שסוף סוף מסכימה להכניס אליה הביתה נוער שרוט. זאת משפחה שאמורה לשמור עלי. לעזור לי. פאקינג להגן עלי סוף סוף אחרי כל החרא. והם פשוט עושים את ההפך...
הכי קל זה לקחת לעצמם תדמית של צדיקים. מלאכים משמיים. יפי נפש. אבל הם יודעים יפה מאוד להזכיר לי שאני לא ברמה שלהם. שאני כלום. שכל טיפה של חום מזויף מהם תמיד תהיה עם תנאי. הם משחקים אותה אנשים טובים ואכפתיים. אנשים טובים שלא שופטים, שמבינים, שיודעים שאתה בסך הכל הקורבן- אבל הם בחיים לא ירשו לך להחליף מילה עם הבת שלהם כי הם מפחדים ממה ששרוט כמוני מסוגל לעשות לה. לאן אני מסוגל לדרדר אותה. הם אנשים טובים שאוהבים, שמדברים בלי סוף על אמון- אבל תמיד יבדקו אותי. תמיד יעמידו אותי במבחן. תמיד יבדקו אם כלום לא חסר. אם לא גנבתי. הם אנשים טובים, והם כאן כדי לעזור וכדי להעניק- עד שזה כבר לא כל כך משתלם והדבר הראשון שהם עושים זה להתקשר לעובדת הסוציאלית כדי להגיד שההוצאות עלי כבר די מתואמות עם הכסף שנכנס. שה"עסק" כבר לא משתלם למרות שהעסק הוא אני ואני יושב ממש ממש כאן. הם אנשים טובים... כי הם לא אונסים וכי הם לא מכים. כמעט. כי קצת מכות אחרי שהם חיטטו לי בארון ומצאו סיגריות זה כלום. זה רק מאהבה. מדאגה. וזה אני הכפוי טובה, אני יודע. אני רוצה לעוף מפה אלוהים אני רק רוצה להשתחרר מהמערכת המחורבנת הזאת ולהיות לבד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות