אוהב להיות בדמות אישה, אבל תהליך שינוי המין מפחיד אותי

היי,
אז הכל התחיל בגיל 14 בערך. האמת שמאז הילדות הזהיתי עם נשים יותר מגברים, ותמיד הייתי תוהה מה היה אם הייתי נולד בת. למרות כל זה, האירוע שהתחיל את הכול היה כשהייתי בן 14. הייתי משועמם, לבד בבית ופתאום התעורר בי החשק ללכת לחדר של אחותי הגדולה וללבוש את הבגדים שלה. אז הלכתי לשם, לבשתי תחתוני נשים, חזיה שבתוכה גרביים ושמלה. זאת הייתה הרגשה מעולה שאי אפשר לתאר כמה... הרגשתי מדהים.
החלטתי לעשות את זה לעיתים קרובות יותר. אחרי כמה חודשים קניתי כבר בגדים לעצמי והחבאתי אותם (לא העזתי לספר להורים ולמשפחה אז), גידלתי שיער עד לאמצע הגב ואיכשהו למדתי להתאפר. התחלתי להיראות ממש נשי בתחפושת הזאת, כי היה לי גם גוף יחסית נשי.
באותה תקופה גם התחלתי להבין שאני לא בדיוק נמשך לנשים. היה לי קראש סודי על החתיך של השכבה מעליי, והיה חבר די טוב שלי. דימיינתי אותנו ביחד, גם במיטה. אבל לא בזוגיות של גבר וגבר, אלא של גבר ואני בתפקיד האישה.
זה הרגיש לי נורא אסור לחשוב את המחשבות האלו. הייתי אלוף השקרים, ויצרתי לעצמי בבית הספר תדמית של גבר אמיתי, אבל כשחזרתי הביתה הייתי הופך לבחורה בחדר הנעול שלי.
בגיל 16 בערך הרגשתי שאני לא יכול יותר, שאני חייב לספר למישהו. החברה הכי טובה שלי הייתה אחותי הגדולה, ועזרתי אומץ לצאת מהארון בפנייה, ולספר לה שאני לובש בגדי נשים. למרבה המזל, אחותי קיבלה אותי בהבנה גדולה, והפכה לאשת הסוד שלי.

באותה השנה התחלתי גם לצאת למקומות כבחורה. אחותי הייתה לוקחת אותי לקניות של בחורות וגם הייתי יוצא ככה למסיבות.
באחת המסיבות פגשתי במקרה את הקראש הסודי שלי, והוא לא זיהה אותי כבחורה. הוא התחיל איתי. זה היה כמו חלום שהתגשם, אז כמובן שזרמתי איתו. הוא לקח איתי לשירותים והתחלנו לעשות את זה, אבל כשהוא הבין שאני גבר הוא נרתע והלך. זאת הייתה חוויה קשה בשבילי.

לאחותי היו לא מעט ידידים מהקהילה באותה תקופה והיא הכירה לי אותם. כשהגעתי לגיל 17, היא והידידים שלה לקחו אותי למועדון גייז, לערב שהייתה בו הופעת דראג. לא הכרתי את התחום לפני וישר התאהבתי בזה. הלכתי לערבים של במה פתוחה של דראג לנסות ונורא נהניתי, וגם רכשתי שם של דראג קווין מוצלחת.
הדבר השונה שהיה ביני לבין דראג קווינס אחרות היה שהן, מחוץ לבמה ולהופעות, היו ביומיום גברים רגילים לגמרי, אמנם הומואים, אבל בלי שום קשר לדמות האישה. אני, בכל זמן שיכולתי וההורים לא היו בסביבה הייתי בחורה.

בגיל 18 הייתי מספיק בטוח בעצמי לספר להורים. הם לא קיבלו אותי יפה בלשון המעטה, וגורשתי מהבית. באותה תקופה לאחותי הייתה כבר דירה משלה, וגרתי אצלה עד סיום הלימודים.

בצבא הכריחו אותי להסתפר וזה היה מאוד קשה, אז לצערי קניתי פאות. למזלי הרב בבסיס שבו הייתי היו הרבה הומואים כמוני. גיליתי שגם המפקד היה הומו בסתר. התאהבתי בו. באחת מהחופשות, הופעתי בדראג באיזה מועדון והמפקד היה שם במקרה. הוא לא זיהה אותי. אחרי ההופעה הוא בא למאחורי הקלעים להגיד שההופעה הייתה מצויינת ולהתחיל איתי, ולמרבה ההפתעה הוא ראה שזה בעצם אני. הפכנו לזוג (כמובן שאף אחד לא ידע על זה). בגלל שבכל תקופת הצבא היינו ביחד הכל עבר ממש טוב וקיבלתי הרבה חופשות מהצבא.
קצת אחרי השחרור, המפקד נפרד ממני כי הוא אמר שהוא לא רוצה להיות הומו והוא רוצה לחיות חיים רגילים. אמרתי לו שנטייה מינית אי אפשר לשנות אבל הוא לא הקשיב. זה היה לי נורא קשה והייתי בדיכאון למשך הרבה חודשים.

לבסוף, שכחתי ממנו וחזרתי לעצמי. התחלתי לחיות את כל חיי כבחורה ועשיתי הרבה יותר דראג ולא היה מאושר ממני.
למרות זאת, ראיתי שאני לא מוצא זוגיות. ההומואים רוצים גברים אמיתיים, שלא חיים את חייהם כנשים והגברים הסטרייטים רוצים נשים אמיתיות.

כל הבעיה הזאת של הזהות מכניסה אותי קצת לדיכאון ובלבול. הייתי מאוד רוצה להתחיל שינוי מין מזכר לנקבה אבל זה קצת מפחיד אותי כל התהליך משום מה, וגם אז אני לא בטוח אם אמצא זוגיות אמיתית.
אני באמת נורא מבולבל וקשה לי.