אני שלי בת 19 משרתת בבסיס פתוח.
זה יהיה מעט ארוך אני מצטערת מראש..
מאז ומתמיד היו לי בעיות עם המשפחה, אבל הנחתי שלכולם יש ושהכל בסדר ונסבל.
אחי בן 13 ומאז שהוא היה קטן היינו כבר שמים לב שכל פעם שאבי לא היה בבית הוא היה...משוחרר מהרגיל. אבל שוב, חשבנו שזה ילד קטן ושהכל בסדר שיהיה קצת יותר חסר גבולות לצד האם. אך מאז שההורים שלי התגרשו ואבא שלי עזב את הבית (לי זה לא מפריע בשום אופן) אחי איבד שליטה.
ואפשר להגיד הכל; שהוא נסער מהגירושים (והוא לא), שהוא התחיל את גיל ההתבגרות אז זה בסדר..וכו'. ויודעים מה? לא אכפת לי. הילד הזה גבוה הרבה יותר ממני כבר בגיל הזה (אני 1.60 ורזה), הוא אלים, הוא מקלל, ואממ..עגול מעט. הוא חזק ממני בכל מובן ומשליט טרור בבית. הגענו למצב שאמא שלי אומרת לי מה שאומרים לאישה שהגבר שלה מכה אותה: "אל תעצבני אותו והוא לא יעשה לך כלום, רק תהיי בשקט לידו". אמא שלי כנועה לו ואבא שלי מהמרחק הבטוח בינינו צוחק לי בפרצוף כל פעם ואומר שאני מגזימה ושאני ילדה קטנה ושאם הילד מרביץ לי אז זה באשמתי.
אבל באמת באמת שזה לא ככה, הוא פעם הרביץ לי רק כי ביקשתי ממנו בטון מאוד לא נעים לשים אוכל לכלב.
לי אישית נמאס, אני לא בגיל לקבל מכות ולהגיע לבסיס עם גב כואב מהבעיטה שלו או גרון מעט צרוב כי הוא חנק אותי. זה לא הגיוני בשום מקום. ואני תמיד מנסה לחשוב אם אני עשיתי משהו רע אולי אני לא בסדר אבל אז אני מבינה ש...לא משנה מה עשיתי! לא מגיע לי שיורידו אותי לרצפה ויתנו לי מכות בראש!
הוא כמובן ילד מקסים כשהוא רוצה מאוד וכן יש לנו רגעים טובים,אבל הרגע הזה שמשהו מתפרץ ממנו,זה נורא. ומי יודע, אולי זה יעבור לו עוד כמה שנים אבל אני לא אסבול כל השנים האלה עד ש*אולי* זה יעבור לו.
מה שמביא אותי לשאלה: אני רוצה לדבר עם מישהו על העניין. ואני לא יודעת אם זה עניין של משקית ת"ש או קב"ן. אני רק רוצה לדבר על זה עם מישהו בלי שיזלזלו בי או ירחמו עליי. רק שיקשיבו ויעזרו לי. אני לא יודעת מה לעשות..הצבא כמובן לא יכול לטפל באחי אז מבחינתי זה לגור לא בבית, יש לי עוד שנה וחצי שירות ואז מועדפת אני לא מסוגלת לתפקד בבסיס ככה, או אולי יוכלו לתת לי עצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות