רציתי להיות הכי גדול והכי מוצלח אבל הכל השתבש ואני בקרשים

היי חברים,

אשמח לעצות ממכם :)

בכל שנות התיכון הייתי חנון. לא מטופח, לא חברותי, בימי שישי לא יצאתי אף פעם, הייתי בנאדם משעמם. בכיתה יב' התחלתי להשתנות, להיות חברותי יותר, פיתחתי חוש הומור, התקרבתי טיפה יותר לאנשים בשכבה באופן כללי - הרגשתי שמשהו טוב עובר עליי.

אחרי שסיימתי יב' (לצערי עקב סיבות שונות לא התגייסתי) לקחתי את עצמי בידיים ועשיתי לעצמי מייאובר חיצוני מא' ועד ת' - החלפתי תספורת, בגדים, עשיתי פירסינג וקעקועים.. והתחלתי עבודה במקום חדש.. אהבתי את כולם וכולם אהבו אותי. העבודה לא הייתה קלה אבל הייתי מגיע לעבודה כל יום עם חיוך. היה לי באמת טוב. זאת הייתה הפעם הראשונה שלמדתי איך לרכוש חברים וידידות. הכל הלך בכיוון חיובי מאוד. הרגשתי שאני מתקדם.

באותה תקופה הייתה לי אובססייה (חיובית) להיות תמיד הכי שמח, הכי מצטיין והכי בולט. עצם המחשבה שיהיה מישהו יותר מוצלח ממני בעבודה - שיגעה אותי. רציתי להגיע הכי רחוק שאפשר, לא רק בעבודה אלא גם בחיים (מבחינת קריירה).

הכישורים החברתיים שלי השתפרו מיום ליום. אבל אז הכל השתבש.

בשל יחסים לא טובים עם משפחתי נאלצתי לעבור לגור לבד. העבודה הקודמת הייתה במשרה חלקית ולכן פרשתי ממנה ועברתי לעבודה במקום אחר במשרה מלאה.

אפשר לומר שזה היה רגע השבירה. כבר שנתיים שאני גר לבד ומרגיש אבוד. המרדף היומיומי אחרי הפרנסה והצורך לחשב כל הוצאה מתישים אותי, אחרי הרבה שעות עבודה לא נשאר לי זמן פנוי להתנדבות שאהבתי לעשות פעם וגם אין זמן לטיפוח של תחביבים. הכי גרוע זה שלאט לאט איבדתי עניין בפיתוח הכישורים החברתיים שלי. אני מרגיש ששיחה עם אנשים הפכה לנטל. אין לי כוח לפתח שיחות ואני בדרך כלל עונה לאנשים תשובות לקוניות ומשתדל לסיים את האינטרקאציה איתם במהירות האפשרית, אני כבר לא מתעניין באנשים סביבי, רק מחפש איך לשרוד ולעבור את היום ולעוף הבייתה כבר .

ככה זה כבר שנתיים. כל הניסיונות להצטייד באנרגיות חיוביות מתנפצות אחרי יום- יומיים. וניסיתי הרבה פעמים..

אני כבר לא מחפש להיות הכי גדול, הכי טוב והכי מוצלח. לפעמים אני פשוט אומר לעצמי - לא משנה כבר. וחצי מתכוון לזה וחצי לא. כי מבפנים אני עדיין לא רוצה להתפשר ולהיות בנאדם בינוני

לפני שנתיים בניתי לי תוכנית מפוארת עם יעדים שאף אחד מהם לא מומש - בין היעדים: לשפר את הכישורים החברתיים, מערכת יחסים ראשונה (אני עדיין בתול), לעשות פסיכומטרי, לעשות תואר..

שנתיים עברו והכל תקוע, ואני לחוץ. צריך לעשות פסיכומטרי כבר. צריך ללמוד. השעון מתקתק. מצד שני - נשבעתי לעצמי לא להגיע לגיל 22 בתול וחסר כישורים חברתיים.. והנה זה בכל זאת קרה.

חשבתי להתחיל לימודים באוקטובר הקרוב (2016, עוד שנה). בשביל זה אני צריך לגשת לפסיכומטרי בפברואר הקרוב. אני אספיק ללמוד? אני אצליח ללמוד לבד בלי קורס כי זה לא פעם ראשונה שאני נבחן.. לא זו הבעיה. השאלה היא איך אפשר לשלב לימודים עם עבודה במשרה מלאה 8 שעות כל יום??

אף אחד לא יכול לעזור לי כלכלית.

אני מפחד להגיע לאוקטובר 2016 באותו מצב חברתי כמו שלי היום..

בכללי אני ממש חרדתי על כל דבר - חברתי, פיננסי..

מה לעשות?

אני מיואש.