לא יכולה להתאהב. הבעיה היא בי? ללכת לפסיכולוג?

האם הדפקה היא אצלה או אצל העולם ?

אני לא מסוגלת להתאהב.

קראתי ספרים וראיתי סדרות... בכיתי בסרטים וחלמתי בלילה על האחד כמו כולם


אבל במציאות הוא לא קיים. אפילו לא קרוב לזה... אני בת 21 ואני לא מסוגלת לפתח רגשות רומנטיים.

זה גורם לי לרצות לבכות... דמעות כעס וחריקת שיניים.

תסכול עד אין סוף.

הייתי במערכות יחסים ארוכות של חצי שנה ומעלה... עם הפרטנר המושלם (למראית העין של מישהו שהוא לא אני) - ללא רגש אמיתי... לא הזיז לי כשנפרדנו וזה תמיד היה יזום ממני. הרגיש מזוייף. השבתי  לו שאני אוהבת בלי להתכוון בתקווה שהרגש יעקוב באיזשהו שלב... רק שאחרי חצי שנה חייבים להודות שאם זה לא שם זה כבר לא יגיע... מרגישה בכל פעם שאני יוצאת לדייט שאני משתמשת בהם וזה פשוט לא בסדר...

 זו בטח חסימה רגשית... או שיש לי סטנדרטים גבוהים מדיי או שפשוט לא מצאתי עדיין את האחד... נכון ? אוי אלוהים בבקשה שזה יהיה נכון... אחד מהם... שאני אדע מה לא בסדר ואוכל לתקן... כי אני מפלצת לא ? איזה מין בן אדם... יצור אנושי - לא יכול להתאהב...

אני משקרת לעצמי... ואני מסטרית בזה... אז השקר היומי שלי זה שפשוט לא בא לי מערכת יחסים... אבל איך זה יכול להיות נכון כשאני מקנאה בכל אותם החברים  שלי שכן הצליח להם ? שאני קוראת כל קלישאה נגישה ומרגישה את המועקה הזו בלב ממש צביטה אמיתית בחזה (כן זה באמת קורה לי) כשאני קוראת או שומעת ורואה זוג יחד...

יש לי דרישות גבוהות מדיי. זה נכון ואין שום טעם להכחיש, אבל אני פשוט לא מסוגלת להתפשר... זה - אין לו את אותם תחומי עניין שלי, זה - לא אינטלקטואל מספיק, זה - אין לו שאיפות בחיים, ההוא לא רגיש ומדבר רק על עצמו ועל האקסיות...

אז כן... בזה אני יכולה להודות יש לי סטנדרטית גבוהים. וחוותי קצת בעיטה בישבן מהסביבה שלי...

"גברים הם גברים" אומרים לי...

כשהתלוננתי בפני אמא וחברות שהוא לא מכיל אותי.... שהוא לא מחמיא לי ולא רגיש...

שהוא היה ילדותי מדיי לטעמי ושעמם אותי.

"הם אטומים רגשית... תתרגלי... תנמיכי ציפיות..." אז ניסיתי אבל זה לא עובד ! הרגש לא מופיע.

וזה פשוט כל כך מתסכל !
כי אני כבר מתחילה לחשוב ש"הוא" לא קיים שם בחוץ. לפחות לא בצורה שתרצה אותי...


וכן הגענו לחלק הזה - אז לפני שאתם תוקפים בתגובות (;
- מעולם לא התכוונתי לתאר את עצמי כמושלמת...  ממש לא !

אני נמוכה, אני מלאה (אין לי חוסר ביטחון ואני כן מרגישה טוב כשאני מסתכלת במראה), אני לא מאוד נשית (לא משקיעה באיפור שיער וכו...) התחביבים שלי יכולים להחשב כתינוקיים : משחקי מחשב, קומיקס, אנימה, סדרות פנטזיה...

אני הייתי רוצה להגיד שהאישיות מפצה על זה אבל ברצינות שאפילו לגבי זה אני לא יכולה להתחייב.

אני פשוט אני...
מצטערת אם יצאתי מאוד לא רגישה בכתיבה זה פשוט כבר כל כך מייאש אותי... אני לא יודעת מה לעשות..

זה לא נגד טבע האדם?
כאילו זה טבעי לרצות ולהתאהב במישהו... מערכות יחסים קיימות אפילו אצל ברווזים... זה די מעליב שלהם זה כל כך "טבעי" ולי לא...
אז אם אני לא יכולה האם זה אומר שאני בעצם הולכת נגד הטבע שלי ?


אני מעדיפה לחוות שיברון לב אמיתי מאשר להרגיש שהלב לא באמת פועל כמו שצריך. ולמי שישאל כן יש לי רגשות... אני אוהבת את המשפחה והחברים שלי עד אין סוף. מגדירה את עצמי כבן אדם חם... פשוט לא מצליחה לפנות שם מקום גם בתחום הזוגי... רומנטי...

כן. שקלתי את זה שאני לא נמשכת לגברים... אבל... אמ אני כן... כלומר פיזית... יש משיכה. לא בדקתי לגבי נשים ואני גם לא חושבת שבא לי לבדוק...

יש מישהו שיכול להתחבר למה שאני מרגישה ? או שאולי יצליח לתת לי איזו עצה מתוך ניסיון ? אני די אבודה וממש לא בא לי לוותר כי תכלס עד כמה שאין לי בעיה עם זקנות עם 10 חתולים קצת קשה לי לקבל שאני גם עלולה להפוך לאחת כזו...

תודה מראש לכל העונים !