אחרי פרידה של שנתיים וחצי מחפש את עצמי, מרגיש חלל ריק ענק בתוכי

שלום לכולם.
אני רומן, חייל בן 20 שנכנס יחסית לא מזמן לצבא.
אני אתן לכם קצת רקע לפני, עוד בתקופת הלימודים בבית הספר הכרתי את חברה שלי כשהחלטנו אני וכמה חברים לנסוע לעבוד באילת,הכרנו שם,היה לנו מלא תחום משותף ומתברר שאנחנו גרים דיי קרוב (שנינו מהצפון).
אחרי זה גם התברר שהיא ראתה אותי פה ושם כשהתנדבנו במד''א + אנחנו הולכים ללמוד את אותו התואר לפני הצבא באותו מקום באותה הכיתה (!!!!!).
ממש כאילו הכל משמיים אהבנו אחד את השני שבאמת אין לי דרך לתאר, בתקופת המכללה גרנו גם שנה ביחד וידענו שזה פשוט זה.

בגלל הקשר הכ''כ חזק שהיה לנו התרחקתי מרוב החברים שלי (גם כי כולם בצבא ואני לומד) ככה שבעקרון נשארנו אני והיא אבל זה היה בסדר מבחינתי.
שנה וחצי אחרי הלימודים, התגייסנו. כאן התחילו הבעיות.

הרגשתי שהיא מתרחקת ממני וכל פעם שניסיתי לקרב אותה חזרה אליי, אחרי כמה זמן היא שוב הייתה מתרחקת וזה גרם למלא ריבים.
כבר אז הרגשתי שהבחורה שאני מאוהב בה משתנתה לי מול העיניים ומאבדת עיניין.
מאז נפרדנו חזרנו, ושוב נפרדנו. בפעם הראשונה שנפרדנו היא חשפה בפניי דברים שלא אמרה לי לעולם במשך שנתיים(*בעיה רצינית שהייתה לי איתה שהרגשתי שהיא לא משתפת אותי בכל מיני דברים והיא הבטיחה לשנות אתזה), כמו אתה לא מספיק חם אליי ובסגנון(היא ציינה שלא מדובר בתקופה האחרונה אלא במשך כל המערכת יחסים). חייב להגיע שבפעם הראשונה שנפרדנו, היא החליטה להפרד ממני בפלאפון שניה לפני ראש השנה כשאני חוזר מהבסיס, ממש נפגעתי ממנה אבל עדין ידעתי שאני אוהב אותה יותר מדי בשביל לשחרר.

הרגשתי שאני מפספס כאן את אהבת חיי, בידיעה שהייתי יכול לשנות משהו אבל בגלל שלא הייתי מודע התפספס לי לכן נלחמתי עליה במשך חודש שנחזור.
במשך חלק מהקשר היה לי בעיית אמון איתה בגלל שהיא הייתה מסתירה ממני ידידים וחשבה שאני לא אגלה עליהם במוקדם או במאוחר.
כמובן שאני לא מנעתי ממנה לדבר איתם אבל הייתי מאוכזב ממנה שהיא מסתירה.היא הבטיחה שזה לא יחזור על עצמו, וכמובן שזה מה שקרה שוב ושוב - בעיקר כשהגענו לצבא. אחרי הרבה ריבים אני הרגשתי שלי כבר אין מה לתת והיא לא מוכנה לשנות את ההתנהגות שלה אז החלטנו להפרד.

בפעם הראשונה שנפרדנו נלחמתי עליה כי אני יודע שחלק מהבעיה הייתי אני, אבל בפעם השנייה כבר הבנתי שהבנאדם שאני כ''כ אהבתי כבר לא נמצא, אולי המראה שלה לא השתנה אבל האופי של האדם כבר חצי איננו. הרגשתי שאני נלחם כבר לחינם ושום דבר לא יחזור כפי שהיה לכן החלטנו פה אחד שהגיע הזמן. לפחות סיימנו את זה בצורה יפה.
עכשיו אני מרגיש ששיחררתי, הולכת להיות תקופה קשה אני בטוח,בעיקר בגלל שגם רוב החברים שלי כבר לא בקשר אבל אני בטוח שהכל יהיה בסדר.

זה הסיפור שלי.
אני כרגע מרגיש חלל ריק ענק בתוכי למרות שאני יודע שעשיתי את הדבר הנכון.
הייתי רוצה לדעת מה אתם חושבים ובעיקר איזה טיפים יש לכם בשביל לעבור את התקופה שאחרי הפרידה.