שלום לכולם!
יש לי חברה מאוד טובה, אפשר אפילו לומר שהיא החברה הכי טובה שלי.
אנחנו מכירות המון שנים ומספרות הכל אחת לשנייה.
הכל התחיל אחרי הגיוס.
היא התגייסה כמה ימים לפניי ועברה טירונות רגילה וקורס ממש ארוך שלאחריו היא הוצבה בבסיס סגור.
במשך כל השנה האחרונה יצא לנו להיפגש ולדבר אבל כמובן שאלו פעמים מעטות וקצרות שכן היא עסוקה וכמעט לא רואה בית.
העיניין הוא כזה- היא החליטה לצאת לקצונה.
במשך כל הזמן של של המיונים תמכתי בה, אמרתי לה כמה היא טובה ויכולה לעשות את זה.
אבל עכשיו כשהיא בבהד 1 ולא ראיתי אותה כמעט חודש, אין לנו זמן לדבר והדרך רק הולכת להיות קשה יותר כי יהיו לה יציאות של לוחמת עוד מעט אני מרגישה שהתקופה הזאת הולכת להיות לא קלה בכלל.
השנה הזו הייתה קשה אז עוד שנתיים כאלו? ועוד הרבה פחות "בית" מאשר השנה הקודמת?
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, במיוחד כשאני חושבת שהיא עושה טעות.
אני לא חושבת שהיא צריכה את הקצונה הזו ואת האמת? חוץ מתרומה למדינה אני לא רואה בה שום יתרון נוסף.
אני מפחדת שהיא תתחרט ואני מפחדת שהיא לא רואה את כל החסרונות כמו זה שזה ירחיק אותה מהחברות שלה (אני מאוד מקווה שלא ממני אבל חברות פחות טובות כבר נוצר מעט מרחק כי אין תקשורת! היא עסוקה כל הזמן) זה שהיא לא תיהיה הרבה בבית ותראה מעט את המשפחה שלה, כל הקושי הפיזי והנפשי הזה..
אני לא רוצה לשכנע אותה לעשות שום דבר שהיא לא רוצה. היא ילדה גדולה והיא יכולה להחליט לבד מה טוב לה ואני גם תומכת ואמשיך להראות תמיכה אבל בתור חברה קשה לי. קשה לי לראות אותה עושה טעות (בעיניי) וקשה לי לראות איך עוברים את השנתיים האלו בלי שיווצר פער בנינו אחרי זה (אני בעזרת השם רוצה ללמוד ורק אז היא תשתחרר מהצבא- אין טיול שחרור ביחד למרות שתכננו לפני הקצונה והיא רק יוצאת לעולם האזרחי כשאני כבר חיה ונושמת אותו)
זה מאוד כואב לי, מרגיש כאילו אני מאבדת אותה, לפחות לשנתיים הקרובות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025