דו מיני זה תורשתי? נולדים עם נטיות כאלה? איך "לגלות" את עצמי מבחינה מינית?

אהלן, אז ככה אני אתמצת את השאלה שלי.
בגדול, יש לי מחשבות כבר שנתיים שלמות על כך שאני דו מיני (בי-סקסואל תקראו לזה איך שבאלכם) ובחודשים האחרונים המחשבות לא עוזבות אותי לרגע.
היו לי כמה התנסויות בעבר עם גברים ואני לא נגעל מזה בכלל.. מצד שני, זה לא הכי מלהיב אותי בעולם (הכוונה שאין לי רגש מיוחד ותחושות בפנים כמו הנשיקה הראשונה-הסקס הראשון וכל מיני כאלה..).
אני אלך קצת אחורה - דו מיני זה תורשתי? נולדים עם נטיות כאלה? מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתה לי בעיה בחברת בנים ואפילו יש סוג ספציפי של גברים שאני מאוד נמשך אליו.
אני חושב, אני לא בטוח - אבל יכול להיות שבגלל שאמא שלי שמה אותי בביה"ס יסודי של בנים, ובתיכון גם אותו דבר זה השפיע עליי?

עכשיו, יש עוד עיניין: אני מאוד מאוד נמשך לסוג ספציפי של בנות.. זה ממש עושה לי את זה ואני חווה משיכה אדירה כלפי בנות. היו לי התנסויות עם בנות במהלך חיי וכן, אני לא בתול.
חשבתי לעצמי באמת מה היא ה"בעיה" והבנתי שאני נמצא בצומת דרכים בחיי מבחינה מינית (לא שכבתי כבר 4-5 חודשים לפחות עקב זה..לא מסוגל, כבר התחילו להעיר לי). מצד אחד: אני מאוד נמשך לאופי של גברים רגישים, עדינים, עם סקס אפיל, כריזמה וביטחון עצמי שיודעים להכיל אותי ולהגיד לי את המילים הנכונות בדיוק כשאני צריך אותם. אך לגוף עצמו של גבר - אני לא הכי נמשך.. אם להגיד את האמת זה לא מגעיל אותי אבל גם לא שיא-מושך אותי...כאילו, אין לי רתיעה מזה. ממש ניטרליות בעיניין.. אני יכול "לעשות איתם דברים" אבל לא מרגיש שאני באמת-באמת רוצה את זה מבפנים. בהתחלה חשבתי שזה חרמנות אבל עם הזמן (שנתיים+) הבנתי יותר מזה.
מצד שני: אני מאוד-מאוד נמשך לגוף של נשים מסוימים.. עדינות, רגישות, שיודעות מה הן רוצות מעצמן, עצמאיות, וכאלה ששוב - יודעות להכיל אותי ולדאוג לי לכל צרכיי מבחינה נפשית-רגשית-מינית (כן, כמעט ואין כאלה אם בכלל בגיל שלי, לכן אני נמשך ל"מבוגרות" בנות 35-40 +). מבחינת האופי שלהן - אם אני רואה טיפת הרגשה של קורבנות, של חולשה, של ויתור, של משחקי צומי ואגו מיותרים, של "קטעים של בנות" ובמיוחד הישראליות שלא חסר להן פגמים (לרובן, לא כולן!) באופי הוותרן שלהן - בשנייה שאני שם לב לאחד מהדברים-תכונות האלה (ויש עוד, כנ"ל לגבי גברים) יכול לרדת לי בשנייה המתח המיני, המשיכה והרגשות.
עוד נקודה - התבגרתי נורא-נורא מוקדם בחיי, יש לזה השלכות אני יודע. יכול להיות שזה "מוסיף" לזה שאני חושב שאני דו-מיני?
*בחיים לא הייתה לי ממש מערכת יחסים רצינית, לא מצליח להחזיק מעמד.. הכי הרבה 5 חודשים וגם זה עם 3-4 הפסקות באמצע.

חשוב לציין! אני עוד לא עשיתי את כל התהליך של הגילוי העצמי וגילוי המיניות שלי, אני בשלב של השאלות ואני לא רוצה לצאת בהצהרות לכל כיוון שאני לא בטוח במי אני ומה אני באמת.
יש לי אמא פרימיטיבית שאני יודע שהיא תקבל את זה הכי גרוע בעולם! כל כמה ימים היא שואלת אותי "מה עם חתונה? מתי תהיה לך חברה רצינית?" ואני לא יודע איך להסביר לה את זה שאני לא ממש מעוניין בנשים כרגע כי יש לי "בעיות אחרות". היא בחיים לא תקבל את זה ואני יודע, אבל אני חי בשבילי ולא בשבילה ואני אעשה מה שטוב לי.
עוד נקודה אחרונה - יש לי חבר ממש טוב בערך 4-5 שנים של חברות (גם, בן 20) והוא לא יודע מזה. אני באתי מהעולם הדתי וגם הוא ככה שהוא נגעל רק מהמחשבה על זה.. אתמול הוא ישב אצלי לראות סרט (לא,אני לא נמשך אליו!) ורציתי להתוודות בפניו על הנטיות המיניות שלי אבל אני בעצמי לא בטוח בהן ותוסיפו את המחשבה שאני בכלל לא יודע איך הוא יקבל דבר כזה.. הוא מאוד נחרד מזה. (הוא התחזק בשנים האחרונות ואני ההפך - חזרתי בשאלה לפני שלושה חודשים).
מה לעשות? איך "לגלות" את עצמי מבחינה מינית? מתי המחשבות יעברו? והאם לצאת מהארון או לא? מבולבל :Q
תודה רבה !