אני קלישאה מהלכת

היי שם :)
אוקיי אז יש לי ידיד ממש טוב (חברות של ארבע שנים) שכל החיים היינו ביחסים די אפלטונים, הוא אהב אותי אבל אף פעם לא יזם משהו של ממש.
לפני כמה חודשים הוא נפרד מהחברה שלו והתוודה בפניי על אהבתו, אבל אני לא הייתי בטוחה במאת האחוזים ולכן העדפתי לומר שכדאי שנשאיר את המצב כמו שהוא. פחדתי שאם אנחנו נתן לזה הזדמנות וזה לא ילך אני ארגיש מועקה מהקשר הרומנטי וארצה להפרד והוא יהיה פגוע מאוד.
בכל מקרה הוא קיבל את זה והמשכנו כרגיל, השיחות נמשכות שעות, היינו מחייכים למסכים כמו אידיוטים, חושבים אחד על השנייה לפני השינה וברגע שפוקחים את העיניים.
ממ השיחות שלנו היו מלאות בפלרטוטים ויום אחד כשצפינו יחד בסרט הוא אמ, נישק אותי.
זרמתי עם זה ואחרי עוד איזה סרט או שניים כאלו הגיעה שיחת "יחסינו לאן", אני נלחצתי כי לא רציתי להגדיר את זה כל כך מהר (מטומטמת, אני יודעת) זאת אומרת, רק התחלנו להתקדם במישור הרומנטי ואתה כבר קופץ להגדרות, תן לי להסתגל למצב!
שוב, במין שיחה צולעת הסברתי שאני לא בטוחה ובלה בלה בלה.
הוא חזר לחברה שלו.
בתקופה האחרונה אנחנו "צופים בסרטים" לעיתים קרובות למדיי ואני הפסקתי להתכחש, אזרתי אומץ ואמרתי לו שאני אוהבת אותו.
התגובה שקיבלתי הייתה, "שיר, פספסת את ההזדמנות שלך".
מצד אחד אני ממש פגועה, מצד שני אני לא יודעת אם התגובה הזו מגיעה כי הוא לא אוהב אותי יותר או כי הוא נפגע מהדרכים שלי?
כמובן שהסברתי שוב ושוב את הסיבות שלי לדחייה בעבר אבל הוא מצידו אמר שידעתי שיש לו חברה כש"זרמתי" עם המזמוזים שלנו ושכרגע אין לאן להתקדם בנינו מבחינתו, אולי בעתיד. (הוא והחברה במערכת יחסים פתוחה ובכל מקרה אני מניחה שלקחתי את האהבה שלו אליי בעבר כמובן מאליו, הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי ונמצא איתה כברירת מחדל אז לא ממש החשבתי אותה בכל מערכת היחסים בנינו).

הנקודה שלי היא; הוא דחה אותי, קיבלתי את זה אני מניחה, אבל עוד יוצא לנו להתמזמז. מצד אחד, האישה שבי חושבת "את אמורה להיות פגועה עד עמקי נשמתך, תפסיקי להתמזמז איתו כבר, זה משפיל ומבזה."
מצד שני, הגבר שבי חושב "אני ממש נהנת מהמצב הזה, למה אני צריכה להפסיק? אם הייתי גבר והייתי מתמזמז עם מישהי רק בשביל הכיף שלי אף אחד לא היה מרים גבה".

מצד שלישי הכל מסובך בגלל הקטע הרגשי, ואז שוב יש שני צדדים- מצד אחד הוא בן זונה, הוא נתן לי הרגשה של "אני מחזיר לך" מצד שני, אולי זה באמת הגיע לי. זה היה מאוד לא חברי מצידי, מאוד אגואיסיטי ולא מתחשב להתמזמז איתו בידיעה ברורה שהוא אוהב אותי ואני אמ.. לא?

שוב שני צדדים-
מצד אחד אני רוצה שהוא ידע שאני פגועה ושזה ממש מפריע לי שהיחסים בנינו כבר לא אותו הדבר, שאחרי שהוא אמר לי שהוא אוהב ואני אמרתי שלא, המשכנו ממש כרגיל, וזה לא פייר שהוא לא מתנהג כמו פעם, השיחות כבר לא כייפיות ואנחנו נפגשים ומדברים רוב הזמן רק בשביל להתמזמז.
מצד שני, אני רוצה להישאר הבחורה המגניבה, הזורמת והחזקה שאני. זאת אומרת, אני לא חושבת שבגלל שאני בחורה אני הופכת להיות המנוצלת, אני מסתכלת על זה ככה שאני "מנצלת" אותו להנאתי האישית, אני מגדירה את הגבולות וכל עוד אין באמת ניצול, שנינו נהנים במידה שווה, למה אני צריכה להפסיק להתמזמז איתו?

ואז אני חושבת- את צריכה להפסיק להתמזמז איתו בגלל שהוא גורם לך להתקע עליו,
מונע ממך להתקדם, מגיע לך יותר מזה, מגיע לך להיות עם מישהו שיעריך ויעריץ אותך וזה יהיה הדדי ולא המערכת היחסים המוזרה הזו.

מה אני עושה לעזאזל? אני צריכה להפסיק להתמזמז איתו, נכון?