לא יודעת איך להתמודד עם המשפחה שלו, זה בית משוגעים

שלום לכולם...
אשמח אם למישהו יש עצה בנוגע למצב שלי...
יש לי חבר כבר 6 שנים. עוד בשבוע הראשון לקשר שלנו ההורים שלו ביקשו להכיר אותי (לגיטימי אני מניחה...) וחלק מהקשר הייתי בצבא משמע לא ככ הכרתי אותם לעומק, היתי מבקרת יושבת איתם אבל את האופי ומאחורי הקלעים לא יצא לי לפגוש, כן ידעתי שהם הורים מאוד לוחצים מאוד לא נעימים, מתערבים לילדים שלהם בהכל ונעלבים מכל דבר אבל לא מעבר לזה.

היום אני במצב שאני כבר לא סובלת אותם. אני לא מכירה את ההתנהגות הזו מהבית שלי כי להורים שלי יש גבולות והם יודעים שאני בת 24 ואין צורך לנטר כל צעד שלי . זה מגיע למצבים הזויים בעיני שאם בן הזוג שלי לא מאחל להם בוקר טוב/לילה טוב (כן. הם מצפים ממנו כל יום וכדאי גם בשיחה ולא בהודעת אסאמאס כי זה מעליב אותם.) אז הם כועסים עליו ונעלבים.... כיום אני סטודנטית. משקיעה את רוב הזמן שלי בלימודים ובעבודה. לא יוצא לי לבוא אליהם הרבה ויוצא שהם לא רואים אותו הרבה גם כי הוא גם לומד ועובד. הם עושים לו שיחות על זה שהוא לא מספיק איתם. זה מחרפן אותי....אם אנחנו יוצאים למשל לטייל או לנופש והוא לא מעדכן אותם כל שעתיים הם נעלבים. זה מזעזע. יש גם מעין תפיסה מוזרה אצלם שהילדים הם גוזלים רכים וכל פעם שאני שם אני רואה שהאמא מתייחסת לבנים שלה כאילו הם בני 3 (אל תטעו, מעבר לנורמה כן? לא סתם חיבוק ונשיקה אלא מגוון קולות נוני שלי קוקי שלי כאילו... יש בזה משהו מביך ביותר......) פלוס פשוט המשפחה שלו קצת off , יש להם מנהגים.... מוזרים..... הם מאוד בעד שהילדים יהיו איתם ולידם תמיד ולא יעזבו.... (לא מזמן דיברנו על לעבור דירה אני והחבר למרכז והאמא כמעט התעלפה אוקיי?...)
זה כבר הגיע למצב שהם כותבים לו בווטספ ואם הוא לא ראה/היה עסוק.... הם מדברים מאוחר יותר ואומרים לו "ראינו שהיית מחובר לווטספ לפני שעה ולא ענית!" זה אשכרה הבולשת...פלוס אח שלו שהוא בגילי... שתלותי מאוד בו כי אין לו חברים.... כל הזמן נעלב אם בן הזוג שלי יוצא איתי לאנשהו ולא קורא לו או יוצא איתו במקומי..... זה הזיה.


עכשיו אני בסיטואציה דפוקה מאוד. אני בדיוק בתהליך פסיכולוגי שאני מנסה להשתנות מבנאדם שמרצה את כולם וסובל ללעשות קצת מה שבראש שלי ולהתקדם בחיים גם אם זה אומר שלא כולם ישמחו מזה. חלק מזה זה שאני לא משתפת פעולה עם המשפחה שלו ואני לא עומדת דום כל פעם שמזמינים אותי וזה לא נופל לי טוב (פעם הייתי באה גם כשזה לא היה לי נוח והורס לי דברים) והם נעלבים. הם פגועים שאני באה רק פעם בשבוע הם פגועים שאני מעדיפה להיות בבית שלי וגם הוא.... פשוט האווירה שם נוראית! הם ביקורתיים וחונקים ואני לא הבת שלהם גאדמיט. הם ממש סופרים לי מתי ולכמה זמן אני באה וכשאנחנו ש לא באמת אכפת להם זה הכל ממש פרנציפים.

בקיצור, אני מפחדת כי יש לי תחושה שמשהו יתפוצץ שם בקרוב כי החבר שלי גם סובל מהם בצורה לא נורמלית ומת לשחרר מהם אחיזה.....

מה לעשות?.... לאמר לו לדבר איתם ? אני מפחדת כי אנחנו בקשר מאוד רציני ומתכננים אחרי התארים להתחתן ואני לא מוכנה שהחיים שלי יהיו כאלה עם חמים שמנטרים כל פעולה שלי וסופרים לי מתי באתי ומתי לא וייפגעו מכל דבר.... אין להם חיים בלי הילדים שלהם זה מטריף אותי!