לפעמים אני מרגיש שאין לי חיים. אני בא לעבוד (האנשים בעבודה מאוד נחמדים), חוזר הביתה, רואה סרט/סדרה והולך לישון. הייתי בכמה מסגרות של אוטיסטים בתפקוד גבוה אבל תמיד לא הסתדרתי בהן, הרגשתי שהאנשים שם לא מתאימים לי ושהמדריכות מתייחסות אלי כאילו אני ילד קטן. אני עכשיו התחלתי להיות בקבוצה חברתית חדשה אבל למרות המפגש הראשון היחסית מוצלח אני לא מרגיש רצון רב ללכת לעוד מפגשים שם.
לפני כמה שנים עשיתי שנת שירות בקרייה והכרתי שם הרבה אנשים נחמדים שעם חלקם אני עד היום בקשר. אבל מה, זה היה לפני 4 שנים. מאז הם התקדמו, מצאו חברים חדשים, הולכים למסיבות ואני מרגיש שאני נשאר בעליבות שלי, רק ממשיך להתעסק בהם במקום למצוא חברים חדשים. התחושה הזאת גברה אחרי שהייתי שנה בדיור במהלכה הייתי צריך למצוא חיי חברה בקרב אנשים עם אוטיזם בתפקוד בינוני שעבורם ללכת לפלאפל זה כמו לנסוע לניו זילנד (מצטער אם זה נשמע מתנשא אבל זה באמת ככה).
אז מה אני עושה? אני כמעט כול היום בפייסבוק. מתעצבן מכול דבר שם. זה עושה לייק לזה, זה משתף את זה, זה מפרסם את זה, זה מקבל המון לייקים ואני לא, אף אחד לא מתייחס אלי ולמה אליו כן מתייחסים. אני מרגיש פתטי שזה מה שמעסיק אותי, הפופולריות בפייסבוק.
לפעמים אני מרגיש מאוד ריקני, שכול החיים שלי מתרכזים בפייסבוק ואני גם מרגיש שאני יוצא קירח מכול צד: אין לי כוח להיות עם אנשים עם אוטיזם (כן זה אומר שיתייחסו אלי כמו לילד קטן) ואין לי כוח להיות עם אנשים נורמטיבים (כי מי יתייחס לבחור עם אספרגר שכול הזמן מתעסק בסרטים). תוהה מה אני צריך לעשות כדי למצוא תוכן לחיים שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025