אמא שלי כל כך שונאת אותי וזו עובדה מגיל קטן היא מרביצה לי ומקללת אותי ואומרת שהיא שונאת אותי , אני כבר לא יודעת מה לעשות...
כל פעם שהיא רואה אותי היא מקללת אותי ולפעמים גם מרביצה , היא קוראת לי אפס , טיפשה, סתומה, מפגרת לפעמים זונה, אין לך בכלל עתיד למרות שאני מוציאה ציונים יחסית טובים , אי אף פעם לא אמרה לי שהיא גאה בי או שהיא אוהבת אותי וזה הכי כואב לי...יש לי אח גדול והיא תמיד אומרת שהיא גאה בו ושהיא אוהבת אותו , אח שלי שבצבא היה תלמיד מאוד חכם והיא תמיד משווה בינינו ואומרת ״למה את לא יכולה להיות כמו אחיך״ ״אחיך יותר טוב ממך״ ״איך יצאת כזאת״ ״את האכזבה בחיים האלה״ ״אני לוקחת כדורים בגללך״ היא תמיד אומרת לי ״הלוואי שתמותי כבר״ ״אני שונאת אותך״ ״תעופי מהבית כבר״ ״אני לא יכולה לראות אותך יותר״ היא אומרת את זה , בכל מקום. מאז שהייתי בת 7 אני זוכרת שהייתי בטוחה שאני לא בסדר שאני סתם נזק ושאני חייבת להשתנות. תמיד קיוויתי שאני מאומצת ושהאמא האמיתית שלי עוד מעט תבוא(מחשבה של ילדה בת 7) , אין לי כמעט ביטחון עצמי, שואף ל0. וכבר קשה לי ואני לא יכולה יותר, אני באמת רוצה כבר למות ושלאף אחד לא יהיה אכפת.לא מזמן היה יום הורים ואחרי שאמא שלי שמעה את הציונים הטובים שלי חשבתי לקבל מילה טובה אחת , אבל במקום זה היא אמרה לי: ״את חושבת שאת עושה לי טובה?! את לא לומדת בשבילי!״ אני מנסה לשמח אותה ולהראות לה שגם אני יכולה כמו אחי . אני פוחדת לפגוע בעצמי, אני לא רוצה להתלונן על אמא שלי או משהו ... רק להשלים איתה, לפעמים אני כן רוצה חיבוק אימהי נשיקה או אפילו מילה טובה ואין לי אתז
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות