אחרי אתמול התייאשתי סופית מחיפוש זוגיות - למה אני חוזר למיטה ריקה בלילה?

נמאס לי באמת שפשוט נמאס לי.
אני בן 31, נראה טוב, מסודר כלכלית ולאחרונה גם התחלתי לעבוד בעבודה די יוקרתית.
מתחילות איתי לא מעט נשים,כולן אינן הטעם שלי..בחורות שמעניינות אותי אני פשוט לא מסוגל לקדם את זה..קשה לי להסביר למה אני לא מצליח לתקשר עם בחורות שמעניינות אותי, חלק יכול להסביר חלק לא ובכול אופן משוכנע לחלוטין שזה עניין של פסיכולוג אבל אין לי זמן לזה.

הייתי המון שנים בסטוצים, יצאתי שכבתי עם מספר גבוה של נשים ובחלקן פגעתי מאוד, אני לא גאה בזה ואפילו להפך, אני חושב שמגיע לי עונש אבל משוכנע לחלוטין שנענשתי מספיק.

כשאני מגיע למקום חדש ושואלים אותי אם יש לי חברה{לאו דווקא נשים} כשאני אומר שלא תמיד אומרים לי "איך אין לך??בטח אתה מחפש רק לזיין" כשאני זורק לנשים של חברים שלי שאולי יכירו לי איזו חברה שלהן אז יש את שתי התשובות הקבועות, הראשונה היא "נו באמת רק אתה צריך עזרה" והשנייה "עזוב אתה לא רציני"

כן כמו שאמרתי הייתי המון שנים הטיפוס של "הזיין המצוי" אני כבר מעל שנתיים-שלוש לא שם, מסרב בנימוס לאלו שמתחילות איתי ומקיים יחסי מין כיום אולי אחת לחודש עם בחורה שיודעת מה המטרה של המפגש{כי בכול זאת יש לי צרכים ואני טיפוס מיני} אני כבר לא פוגע בבחורות, לא משלה בחורות כמו שהייתי פעם.

אני שומע על סיפורים של אנשים שהתחילו ללמוד ופתאום הכירו שם את החברה שלהם, או שהתחילו לעבוד ונדלקו על מישהי או היא עליהם. אף פעם לא קרה לי דבר כזה..
ברור לי שהמצב שלי הוא לא צירוף מקרים, באמת שעם כל הצניעות אף אחד לא מאמין שאני לא מצליח למצוא זוגיות, כן לא אשקר מראה חיצוני חשוב לי מאוד{כמובן שלא העיקרי} ולא אני לא מחפש דוגמנית אלא מחפש מישהי שתדליק את הלב{זה יותר מידי לבקש??}

זה לא צירוף מקרים, אני נענש על ההתנהגות שלי בעבר אבל דחילאק כמה אפשר?!?!?לא הולך לי בצורה שאם הייתם מכירים אותי הייתם משתכנעים שבוודאות יש מישהו מלמעלה שצוחק עליי ואני לא מגזים, אם רק הייתם מכירים את כל הסיטאוציות,האכזבות והמקרים שקרו לי כולכם הייתם מאמינים שיש למעלה מישהו שמכווין את העולם. נשמע לכם בומבסטי ומגוחך..המעטים ששמעו את כל ההתגלגלות שלי הודו בעצמם שזה לא מקרי.

לפני שבוע במסיבה של חבר דיברתי עם בחורה שהייתה הטעם שלי{נדיר מאוד}הייתה לנו שיחה נהדרת כימייה טובה, ראו בבירור שהיא התעניינה בי ואני בה. ביקשתי את הטלפון מאשתו של החבר{הייתה חברה שלה} עברו הימים ולא הייתה תשובה, הייתי בטוח שההוא שוב מעניש ואמרתי לעצמי שלמרות שהיא הראתה רצון בבירור בשיחה שוב פעם נדפקתי. אחרי כמה ימים אשתו של החבר שלחה הודעה שהיא בעניין, נתנה לי את הטלפון דיברנו בטלפון הכימייה נמשכה וקבענו להיפגש בשישי הזה.
אתמול בערב היא התקשרה, ברגע שראיתי את המספר שלה ידעתי שאני הולך שוב להידפק,שוב להתאכזב וכמובן שצדקתי. סיפרה לי שניפרדה לא מזמן מהאקס ואתמול ראתה אותו שוב וזה מוקדם לה מידי. אמרתי לך תודה ושלום בלי כעס כי אני כבר רגיל.

אחרי אותו סיפור הבנתי שכבר אין לי כוחות, סגרתי את כל הכרטיסים באתרי הכרויות שיש לי{לא פעיל במיוחד רק מגיב מידי פעם להודעות} הייתי סוגר גם את הפייסבוק אם לא העבודה. נגמרו לי הכוחות. אני נענש פשוט נענש...ונמאס לי כי זה לא מגיע לי כבר.

כל הזמן שומע איך אתה לבד, כל הזמן רואה מבטים אליי, כל הזמן שומע איך אנשים חושבים שאני משהו שאני לא{והלוואי שהייתי} וכל הזמן חוזר למיטה ריקה בלילה.

התייאשתי סופית.