מפחדת להתגרש בשביל לא לפגוע בילדים, להמשיך כרגיל? חשוב שהילדים יגדלו עם אבא

שלום לגולשי אסק פיפול
אני דליה, 48, נשואה + 3. המצב עם בעלי לא מלבלב בשנים האחרונות. אנחנו מזמן איבדנו את האהבה ואני מצידי לא התגרשתי בשביל שהילדים לא ייפגעו מהצעד הזה. הילדים מאוד יקרים לי ואני חשבתי שעדיף שהם יגדלו עם אבא.

אני אישה ללא השכלה שלא מרוויחה הרבה (חצי משרה בשכר מינימום) וכל המשכורת שלי הולכת על הוצאות הבית. בעלי מתנהג אליי כמו אל משרתת כאילו הוא התחתן איתי בשביל שתהיה לו משרתת בבית שתכין אוכל, תכבס, תנקה ותעשה הכל בבית, והוא לא נוקף אצבא במטלות הבית. הוא כל הזמן מתלונן על כסף שאין לו כסף ולא טוב לו בעבודה וגם הוא לא אדם בעל כישורי עבודה מעולים אך ברוך ה׳ יש לו עבודה מסודרת שאפשר לחיות איתה בכבוד, אך עם זאת הוא לא מוציא שקל מעבר להוצאות הקבועות בבית, כמעט ואין בילויים, אין חיי משפחה והילדים גם מאוד מושפעים וסובלים מזה. זה לא הגיוני מבחינתי שהילדה רוצה לצאת עם חברות היא צריכה להתחנן לאבא שלה לקבל כסף לצאת והוא שולח אותה אליי אחרי שכל המשכורת שלי הולכת לבית ואין לי כסף מיותר אפילו לבזבוזים לעצמי.

כשהוא חוזר הביתה אחרי העבודה הוא מתיישב מול הטלוויזיה בסלון וכופה על הילדים(במידה וצפו בטלויזיה לפני שהגיע) את התוכניות שהוא רוצה להסתכל ואם לא טוב להם אז מצידו שילכו לחדר והוא תמיד נרדם בסלון וכך מונע מהילדים להתסובב בבית ומרגישים כמו בכלא בחדרם, במקום שהוא יפתח טלויזיה בחדר שלו וירדם שם(כן, אנחנו ישנים בחדרים נפרדים), הוא לא נותן הזדמנות ליצור אווירה משפחתית ואף פעם לא מפרגן לילדים בבילוי משפחתי מיוחד או אפילו באיזה בגד חדש.

הילדה הקטנה שלנו ובעלי ביחסים מאוד חולים, הם בקושי מדברים, וגם שכבר יש ביניהם איזה אינטרקציה היא עויינת ומתפתח ריב. הילדה האמצעית בקשר קצת יותר טוב עם בעלי אבל כשהיא מנסה לדבר איתו קצת על המצב המשפחתי הפגום וההשפעה של זה עליה ועל אחותה הקטנה בעלי ישר סותם לה את הפה או מלכלך עליי ומאשים אותי במצב הזה שהגענו אליו ולא מוכן אפילו להקשיב לה.

אז נכון אני לא האישה המושלמת אבל בלי קשר לילדים שסובלים מהמצב, אני סובלת עוד יותר, כל פעם שאני מדברת עם בעלי זה נגמר איכשהו בריב על משהו שלא מוצא חן בעיניו וזה מסתכם בכך שאני עובדת בבוקר באה הביתה מכינה אוכל דואגת לילדים ואחרי כל המטלות שלי אני מסתגרת בחדר שלי כדי כמה שפחות לדבר ו/או לראות את בעלי. אפילו ארוחות משפחתיות לא מתנהלות כמשפחה וארוחת שישי מתקיימת אחת לחודש-חודשיים וגם אותה גומרים עם איזה ריב לקינוח.

המצב התחיל גם להידרדר עם הבת הקטנה שלי שהיינו בקשר מאוד טוב ואנחנו באמת כמו חברות טובות למרות הפרש הגילאים הגדול, אבל ברגע שאני מעירה לה על משהו היא עונה לי בקול בוטה וצעקני, וכנראה שזה נובע מההתנהגות שלי ושל בעלי, הרי אנחנו מהווים דוגמא לילדים(במקרה הזה דוגמא רעה) וכך הם גם רבים ביניהם וזה מגיע לרמות מאוד קולניות ולא אופייניות להם.

אני כמעט בטוחה שאת הקשר הזה הגיע הזמן לסיים. אבל מאוד חוששת מההשלכות על הילדים ועל המצב הכלכלי, שיכול מאוד להשפיע על הילדים. אבל מצד שני כל יום שעובר המצב שלהם לא משתפר כי משהו במשפחה הזאת רקוב מהיסוד (אני ובעלי) שכבר לא מסתדר כמו משפחה נורמלית (שגם אם לפעמים רבים, אצלנו זה כבר נהיה שגרה).

אשמח לעצות ועזרה מה לעשות ואולי גם איך עליי לעשות את זה שהילדים ייפגעו כמה שפחות מהמצב. תודה שקראתם!