התגייסתי לקרבי ב1998. הייתי במספר גיבושים לפני כן וגם אחרי הגיוס הלכתי לגיבוש יחט"יות והגעתי לסיירת בצנחנים. בהמשך עברתי לשרת בגדוד והייתי לוחם מצויין. יצאתי לקורס מפקדים ובמהלך השירות עשיתי אימונים, מסעות, אלונקות, אכלתי מנות קרב, הכשרתי חיילים, פתחתי צירים, שכבתי במארבים ועמדתי בשמירות בקור המקפיא של לבנון בשעות הזויות של הלילה.
מיד לאחר השחרור הוקפצתי בצו 8 למבצע "חומת מגן" (2002). בהמשך הדרך המשכתי לשרת במילואים למרות שהלימודים שלי נפגעו. הייתי בקווים, אימונים, ונתתי מעצמי הרבה. ב2006 השתתפתי במלחמת לבנון בצו 8. לאחר מכן המשכתי להגיע למילואים לקווים ואימונים אפילו שמקומות העבודה שלי לא תמיד קיבלו את זה בהבנה.
נתתי את ההקדמה הארוכה כדי להבהיר לכל מי שקורא את זה שאני לא צריך הטפות לגבי חשיבות השירות הצבאי למדינה. רוב הסיכויים שנתתי יותר מאשר רוב מי שקורא את זה כרגע.
אני כבר לא רחוק מהשחרור אבל נהיה לי ממש קשה. המילואים מעיקים עליי ואני רוצה להפסיק עם זה. הם מעוררים זכרונות רעים מהסדיר ומהמלחמות, ואמנם אני לא הלום קרב תודה לאל אבל אני מרגיש שעשיתי את שלי אפילו שאני לא בן 40 עדיין.
רוב האנשים שאני מכיר עשו הרבה הרבה פחות ממני בשירותם הצבאי. אנשים צעירים ממני כבר משוחררים ואילו אני משויך לפלוגה לוחמת שממשיכה לזמן אותי למרות שכבר נהיה לי ממש קשה, גם נפשית וגם פיזית לעמוד במשימות.
אני רוצה להשתחרר ממילואים אבל לא יודע איך. אני אדם נורמטיבי. אזרח חיובי שלא הולך לקב"ן עושה הצגות, בעיות או מוציא גימלים.
אנשים שאני עובד איתם, כאלה ששירתו בצבא כאנשי מחשבים או מש"קי ממטרות לא נדרשים לרוב להגיע למילואים אבל בגלל שאני לוחם, צווי הקריאה ממשיכים להגיע.
אחת לשנה אני נדרש להקריב כמה שבועות מחיי או (ככל הנראה) לשבת בכלא, בעוד שאזרחים אחרים משוחררים מזה ויכולים לחיות את חייהם בשלווה. אני לא מצליח להבין את האפליה הזו.
אני אשמח לקבל עצות איך אני יכול להיפרד מהמילואים מבלי למצוא את עצמי בכלא צבאי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות