אני יודעת שזה ממש קלישאתי, אבל זה משהו שפשוט כל כך בולט ואני לא יודעת למי לפנות.
הוא היה איתי ביסודי, שנינו יחד עם עוד ילד התקבלנו לתכנית הצטיינות בעיר אחרת,
מכיוון שזאת היתה נסיעה קצת ארוכה ההורים אירגנו תורנות הסעות.
נהגנו לדבר, לספר בדיחות ולרכל, אני הייתי הבת היחידה.
אחד מהילדים החליט לעזוב את התכנית ונשארנו רק אני והוא.
דיברנו הרבה, היינו בעוד תכנית מצטיינים בבית ספר.
השיחות ביננו קלילות וזורמות, אני באמת רואה אותו בתור ידיד.
אני לא מרגישה שום דבר כלפיו חוץ מידידות.
אבל היום, זה היה שונה, התחלנו לדבר בווצאפ,
השיחה החלה להיות ארוכה, מאוד ארוכה.
אבל כרגיל, מלאה בבדיחות וכ'ו... לפעים אנחנו משתפים דברים קצת פרטיים, טעם במוזיקה שאנחנו לא נוהגים לשתף ודברים כאלה...
לאט לאט סימנים מאוד בולטים, שנחשפו במהלך השנה נמרזו.
הוא כתב רמזים כמו "אני רוצה לומר לך משהו" וכ'ו...
ואז נזכרתי בכל מה שקרה במהלך השנה.
כל פעם שניסו לשדך ביננו, אני, שכבר משודכת עם בן אחר כבר כמה שנים
(אותו בן שעזב מהתכנית, אבל גם אליו אין לי שום קשר מידידות והוא סיפור אחר לגמרי)
ידעתי איך להתנהג, ומפני שבאמת, אני לא מרגישה רגש כלפיו,
ובגלל זה זה היה פשוט.
אבל הוא? הוא לפעמים התעצבן, זרק הערות של "כל הזמן משדכים איתנו"
ולפעמים במצבים שאפילו לא קשורים לכך.
הוא באמת חנון כזה, הוא חמוד, כולם מנהגים אליו בצורה דוחה ורק אני מתייחסת אליו יותר ברכות. אבל אני לא בנויה לקשר זוגי, בטח שלא בגיל 13!
אבל נראה לי שהוא פשוט מחכה לרגע, שהוא יציע לי, ואני אסכים.
אבל, אני לא רוצה, ואני לא יודעת איך לומר לו את זה, כי הוא ילד ממש רגיש
שנוטה להתעצבן.
איך לומר ולהסביר לו?
(בטח חלק מכם חושבים שאני ממש חיה בסרט, אבל אני פשוט רואה שזה אמיתי)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות