היי,
עכשיו לפי הכותרת, אולי תחשבו שההורים שלי מתעללים בי או משהו - אז אני אתחיל בכך שאגיד שהם לא. להפך, הם הורים מתחשבים שיתנו לי ולאחים שלי הכל ויחבקו אותנו וינשקו אותנו וכאלה, אבל בחודשים האחרונים, יכול להיות שזה בגלל גיל ההתבגרות, שאני רבה איתם כל יום בערך ואני כל הזמן צועקת עליהם ואז הם עליי ואז אני פשוט מסתגרת בחדר ומשתדלת לא להקשיב להם ולמה שהם אומרים לי.
והכי שבר אותי כשהגעתי למצב שבו רק לשמוע אותם אומרים משהו, בין אם אני לידם או לא, ובין אם הם מדברים אליי או אל מישהו אחר, אני לא מסוגלת לשמוע אותם כי זה ישר מעצבן אותי ומוריד לי את הרצון להיות בחברתם.
ובטח רובכם תחשבו שהם ההורים שלי ואני צריכה לכבד אותם ולכבד העובדה שהם מגדלים אותי ומאכילים אותי ונותנים לי קורת גג, אבל אני לא מצליחה לשמוע אותם או חדבר איתם כי אני ישר יודעת שזה יוביל לעוד ריב.
והבעיה שלי איתם היא כזאת:
אבא - חמוד כזה ומתחשב יותר, אבל לפעמים הוא מדבר על אנשים בצורה מגעילה ומתחיל לחקות אותם וזה מעצבן אותי כשהוא עושה את זה, והוא גם ממש הומופוב. אני לא לסבית, אלא ביסקסואלית, אבל זה עדיין ממש מעצבן אותי שהוא לא מסוגל לקבל גייז או טרנסים או אף אחד מהעולם הזה וכל הזמן אומר ש"פעם היה סדר בעולם ודברים היו ברורים" או ש"הוא לא יקבל אותי ואת האחים שלי אם נבוא הביתה אם מישהו מהמין שלנו".
אמא - הטיפוס הצעקן. צעקן..... מאוד. אם אני אסדר את החדר שלי והיא תישאל אותי אם עשיתי את זה, הטון שלה יפחיד אותי לגמרי וישר יגרום לי לחשוב שלא באמת סידרתי את החדר ואני סתם משקרת לה. היא תמיד תקפוץ להאשמות ותמיד תחשוב שאני עשיתי משהו גם אם לא עשיתי אותו, וזה תמיד מחרפן אותי מחדש והיא אף פעם לא מאמינה לי שאני אומרת לה את האמת.
עכשיו, איך אני יוצאת מזה? איך אני מצליחה לסלוח להם? אני ממשיכה להגיד לעצמי שהם ההורים שלי ואני סתם טינאייג'רית מעצבנת שלא מצליחה להפסיק לריב איתם אבל זה לא עובד...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות