אני בת 32. באופן טבעי עם הבאת ילדים לעולם התרחקנו קצת מחברים. החיים נהיו עמוסים יותר ובעלי ממילא לא האדם הכי חברותי בעולם. בשנה האחרונה אני מנסה להתחבר מחדש עם אמהות באיזורי ולא מצליחה. אני טיפוס שמסתדר עם כולם (לא תראו אותי רבה עם אף אחד בעבודה) אבל מצד שני מעולם לא נזקקתי לחברים רבים.
יש לי חברה טובה שהייתי מגדירה כחדשה (היכרות של כשנה וחצי). הכרנו במסגרת גן משותף לילדים וגילינו שאנחנו דומות בדברים רבים. היא גרה קרוב. נהייתה לנו קבוצה קטנה של 4-5 נשים כולן אמהות מהאיזור, אבל אני והיא גם נפגשנו כמה פעמים בעצמנו ותמיד היה כיף.
בחודשים האחרונים אני מנסה ליזום מפגשים עם/בלי הילדים ולמעט פעם או פעמיים שבאתי אליה, היא מוצאת כל הזמן תירוצים למה היא לא יכולה. אני כבר לא בטוחה אם נהייתי פרנואידית ואני צריכה להבין את המסר, או שהתירוצים היו אמיתיים תמיד. הרי אוגוסט הוא חודש קשה להורים, ועכשיו תחילת שנה.
מצד אחד אנחנו תמיד אומרות שהכי טוב לנו במפגשים ספונטניים, מצד שני אני רואה אותה המון בפייסבוק עם חברים אחרים (אבל בעיקר מפגשים משפחתיים עם בעלה).
אני כבר מרגישה כמו זו מהממים (memes למי שלא הבין) - החברה האובססיבית... כל פעם אני יוזמת ומנסה ולא הולך.
גם לפעמים לפייסבוק/ווטסאפ היא פשוט לא עונה ואני לא בטוחה אם זה בגלל שהיא עסוקה מאוד ושוכחת או שזה רמז עבה...
היא חזרה לעבוד ואני בדיוק בחופשת לידה אז אולי הזמן הפנוי יחסית שלי סתם גורם לי להרגיש ככה?
השאלה היא מה לעשות עכשיו?
זו תחילת שנה ואני מנסה להכיר אימהות חדשות. אבל מה איתה? להוריד פרופיל ולתת לה ליזום? לשאול אותה באופן ישיר מה העניין?
או להמשיך ליזום בכלל ואולי כשאוטוטו הילדים ייכנסו לשגרה הכל יחזור לקדמותו?
אגב כשהיא נתקלת בי או כשהיא כן עונה לי להודעות וכו' היא תמיד מתנהגת כאילו הכל כרגיל... התגעגעתי/מותק/ממי וכו'...זה הופך את הכל למבלבל עוד יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות