למדתי בתיכון בבית ספר דתי, לא דתי דתי יותר כמו מסורתי אבל היינו רק בנות
בשנה האחרונה כולן התחתנו וחלק מאורסות
חשוב לציין שאני ממש לא בעד שבחורה בת 20 בלי שום השכלה או ערך לחיים עבודה רצינית או ניסון בזוגיות מלבד הבויפרד הראשון שלה.
אבל אני לא שופטת ומבחינתי שאם לכל אחת טוב אז גם לי טוב בשבילה.
כמובן שזה מרחק כי אני לא דתייה והן כבר נשואות ועוד אחת בהריון אז לכל אחת יש את החיים שלה עם הבעל שלה והעבודה שלה .
אבל משהו מרגיש לי מוזר. כאילו הן מסתכלות עלי במבט של איזה מוזרה אני, ואיך אני לא הולכת בדרך שלהן וגם מתחתנת כבר .ואם יש שיחות על נושאים כאלה תמיד אני אומרת את דעתי הכנה שאני חושבת שזה מוקדם מדי ושאני רוצה ללמוד לפני ולדעת שהגבר שאיתו אני אתחתן הוא טוב לי באמת ולא רק כי כרגע אני מאוהבת בו.
ותמיד הן מסתכלות עלי במבט מתנשא שהן יותר מבינות ממני ושאני סתם עוד בחורה משועממת.
וזה לא רק בקטע של לצאת למסיבות ועם כמה שיותר גברים זה באמת להנות לטוס לחו''ל קצת להתבגר. אני לא אותה הבחורה שהייתי לפני כחצי שנה ולא אותה אחת שאהיה בעוד שנה זה זמן מאוד מוגבל שאני לומדת להכיר את עצמי והחלטה כמו נישואים בגיל כזה זה משהו עם השלכות רבות.
מה גם שזה משאיר אותי להיות היחידה בלי בן זוג, שאני לא יוצאת הרבה ואם אני יוצאת זה למסעדות או סרטים ולא מקומות שבאמת אפשר להכיר בחורים ולצאת כמו כל ילדה אחרת בגילי .
מה לעשות איך לצאת מהמצב הזה?
אני עובדת בעבודה עם הרבה אנשים אבל אני לא רואה את עצמי יוצאת איתם אחרי העבודה כי או שהרוב סטונדטים, או שקשה להתחבר בגלל זה מוקד וכל אחד בעמדה שלו עם השיחות הנכנסות ואין באמת זמן לשבת ולהתחבר.
אני רוצה לצאת להנות לטוס לבלות אבל זה משאיר אותי עם מעט מאוד אופציות של אנשים שסביבי.
וגם ההרגשה והתחושה הזאת שאולי באמת משהו בי לא בסדר עם המחשבה הזאת? כי איך זה שרק לי עדיין לא הציעו? (וכל זה למרות שאין לי בכלל בן זוג).
זה ממש מעוות את המחשבה שלי לפעמים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות